כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום ראשון, 20 ביולי 2014

בעקבות הפרסומים בווטסאפ לפני ההודעה הרשמית על מות 13 החיילים

אתם זוכרים שמדובר כאן בא/נשים שקרה להם אסון, כן? ושהאנשים האלו הם לא אתם

תגובה בהארץ לפוסט אורח שלי שם 

אז זהו שלא. 
זכות הציבור לדעת לא גוברת בשום רגע על זכות המשפחות לדעת. 
אם הדודים שלך מודאגים כי בן הדוד שלך לא עונה לטלפון, ולא קרה לו שום דבר, אז הם יחכו עוד כמה דקות, עד שהוא כן יענה לטלפון, ואז הם יירגעו.  
אבל אם חס וחלילה כן קרה לו משהו, גם לדודים שלך מגיע לשמוע שקרה להם אסון מגורמים שמוסמכים ליידע א/נשים בכך שחייהם נחרבו. לאף אחד/ת לא מגיע לקבל את הידיעה הזו בווטסאפ. 

ב-09:30 בבוקר היום כבר התפרסמו ידיעות ראשוניות: 

הודעת ווטסאפ אישית *

ב-10:14 כבר הסתובב ווטסאפ מפורט: 

הודעה בקבוצת ווטסאפ *


ב-10:35 כבר פורסמו שמות של תשעה (!) הרוגים (עדכון 28/7: הסרתי את הסתרת שמות ההרוגים. שני שמות שהופצו אינם נכונים ולכן אני ממשיכה להסתיר אותם). 

הודעת ווטסאפ אישית *

ב-12:40 כבר הסתובבו יחד גם שמות של שמונה (!) הרוגים וגם תיאור מפורט (עדכון 28/7: הסרתי את הסתרת שמות ההרוגים. שני שמות שהופצו אינם נכונים ולכן אני ממשיכה להסתיר אותם). 



תכתובת בקבוצת ווטסאפ *

גם באתר החדשות 0404 גולשים הרשו לעצמם לפרסם פרטים רבים כבר ב-13:19: 


אני לא אומרת: "תכבדו את צו איסור הפרסום ואל תפרסמו". אני אומרת: "תכבדו את המשפחות ואל תפרסמו". 

הידיעה הרשמית על מותם של 13 החיילים התפרסמה בכלי התקשורת הרשמיים הישראליים ב 18:25: 

צילומסך מבזקי חדשות הארץ
צילומסך מבזקי חדשות ynet

קיבלתם הודעה ואתם לא יודעים אם מה שכתוב בה נכון? - אל תעבירו הלאה. 
קיבלתם הודעה ואתם יודעים שמה שכתוב בה נכון? - אל תעבירו הלאה. 

האם הייתם רוצים שיוודע לכם דרך ווטסאפ שאמא שלכם מתה? שאבא שלכם נהרג? 
לא. 
אז למה אתם מתנהגים בחוסר אחריות שעלול להוביל לכך שהורה יגלה דרך ווטסאפ שהבן שלו/ה נהרג? 

פרופ' אסא כשר, אב שכול, פרסם היום סטטוס בפייסבוק בנושא, ואני מצטרפת לכל מילה שלו: 



אני מצטרפת גם לכל מילה בסטטוס של שרית אלוני, אחות שכולה:


והסטטוס של ספרן הלילה ממש זועק החוצה מן המסך: 



רק מי שעבר/ה את זה בעצמו/ה יודע איזו זוועה זו. 

יש אשלייה שרווחת בחברה הישראלית כאילו חיילים הם "הילדים של כולנו". אז יש לי חדשות בשבילכם. הם לא. הם הילדים של המשפחה שלהם ושל החברים שלהם. נקודה. אתם - אנשים זרים.
נכון, אתם מאד מתרגשים ונסערים למשמע הידיעה ואולי אפילו מזילים דמעה - אבל בשבילכם זה רק עוד איזו פיסת חדשות להעביר הלאה, איזו רכילות לחלוק. 
בשבילם - החיים שלהם אף פעם לא יהיו אותו הדבר. 
מי שיתמודד עם האובדן שנה שנה, חודש חודש, יום יום, שעה שעה, זה הם, לא אתם. 

אז לא, זכות הציבור לדעת לעולם לא תגבר על זכות המשפחות לדעת. ואם כבר החיים שלהם נחרבים, מגיע להם לפחות לדעת את זה כשיש בסביבה אנשי מקצוע מנוסים: פסיכולוג/ית, רופא/ה, מישהו/י שיוודא שהם לא לבד, מישהו שמנוסה בליידע כשקורה אסון. 
לכם, לשמחתכם, אין ניסיון כזה. תפסיקו להפיץ את הידיעות האלו, כי אתם לא הייתם רוצים שייוודע לכם ככה, ועם כל הרצון "לדעת קודם", ושאחרים ידעו שאתם "ידעתם קודם", גם אתם לא באמת רוצים להיות אלו שמבשרים להורה, בן/ת זוג או אח/ות את הבשורה שהם הכי פחות רוצים לשמוע בחייהם.
ויש גם מקרים שבהם אתם/ן עלולים להיות אלו שמבשרים על מוות - ואז יסתבר שטעיתם. אופס. 


אתם מרגישים שלבכם יוצא אליהם בעת קריאת ההודעות שמגיעות אליכם? שהייתם רוצים לעשות משהו בשבילם? אז הנה, כן יש לכם מה לעשות כדי להקל עליהם: אל תפיצו.

עדכון 23:30 
הפוסט הזה נכתב לפני שהתחלחלתי לגלות שאכן היתה משפחה שנודע לה על מות יקירם דרך ווטסאפ.

עדכון 21/7 10:30 
ממליצה גם לקרוא את הסטטוס של בת דודתי נעה ספיר, שבעלה היה בג'נין באותו יום נוראי לפני 12 שנה, והיא נאלצה להתמודד עם השמועות שהתרוצצו במהלכו.

עדכון 12:15 
למה, באמת למה, שהמידע הזה יעבור בקבוצת ווטסאפ של הורי כיתה ד'


צילומסך מפייסבוק

עדכון 23:45
ממליצה לקרוא גם את הסטטוס של גילי כהן, קצין נפגעים במילואים. 

עדכון 22/7 10:15 
ממליצה לקרוא גם את הסטטוס של ברק רז: מה עובר על אח של לוחם באגוז שמקבל הודעה בווטסאפ עם שמועה לפיה 13 לוחמים מחטיבת גולני נהרגו, ביניהם סמג"ד אגוז.  

עדכון ינואר 2015
ממליצה לקרוא את מה שכתבה סיוון בר אור, אלמנתו של צפריר בר אור, עבור יומן משפחה במדים

עדכון אטוקטובר 2015
קורע לב לקרוא את מה שכתב יגיל הנקין, אחיו של איתם הנקין. נודע להם על מות אחיו מסמסים. 


* תודה לקוראי הבלוג ששלחו לי את צילומי המסך. 



-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

את הפוסט הקודם שכתבתי בנושא, בעקבות הפרסומים המוקדמים מדי בחטיפת ורציחת שלושת הנערים, ניתן לקרוא כאן

פוסט זה התפרסם לאחר מכן כטור אורח ב'קפטן אינטרנט' בהארץ: הם לא הילדים של כולנו, ואין לכם זכות להפיץ שמועות בווטסאפ

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עדכון דצמבר 2014
ב-4/12/24 נהרג אופנוען חרדי, אבי אבוחצירא. משפחתו גילתה על כך דרך ווטסאפ. דיווחים בחרדים10 ובכיכר השבת. ציטוטים: 
"בני משפחתו: 'זה נודע לנו דרך אנשים פזיזים בוואטסאפ'", "בן דודו, איציק סודרי אמר: 'בקבוצות חדשות נפוצו השמועות ומעת לעת עלה שמו של אבי אבוחצירא כמי שנהרג בתאונה וכך גיליתי את זה'", "זה לא נעים לגלות דרך קבוצות וואטסאפ שקרוב משפחתך נהרג וזאת ללא כל הכנה נפשית מוקדמת", "סודרי מעביר מסר לאותם מפיצים: 'אני חושב שכל אלה שמשחררים מידע שמגיע אליהם דרך כל מיני מקורות שלפעמים אינם אמינים, צריכים לשקול לפני ההפצה כיוון שלא תמיד ניתן לדעת מי מחובר בקבוצות ולמי נוגעת הידיעה. צריך לחשוב פעמיים לפני כן. הפזיזות מי יודע ראשון לא בהכרח מטיבה עם כולם, קצת אנושיות לכל מפיצי ההודעות". 
"בני משפחה גילו על מותו בוואטסאפ: 'דרך נוראה לגלות אסון'", "אחיו, מאיר, קיבל את השמועה על מותו, בקבוצות הוואטספ, וביקש מכל מי שיכול לאמת לו את הפרטים", "בן דוד אחר, איציק סודרי, סיפר כי קיבל את הידיעה על מותו, בקבוצות הוואטספ: 'דרך נוראה לגלות אסון'". 

7 תגובות:

  1. המלצתי על הפוסט הזה בדף הפייסבוק של "לא רלוונטי"

    https://www.facebook.com/irrelevant.org.il

    השבמחק
    תשובות
    1. הי חנן, כדאי שיהיה קישור גם באתר עצמו (לא רלוונטי), הרבה אנשים נכנסים אליו ולא לפייסבוק. תודה.

      מחק
  2. תודה רבה חנן!
    כמי שמפנה לאתר שלך כל כך הרבה פעמים לאורך השנים, לכבוד הוא לי שהפעם אתה מפנה אלי. (באמת).

    השבמחק
  3. הסיפורים על משפחות ששמעו על מות יקירם מחזירים אותי 12.5 שנים אחורה. אחי נהרג בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי ולנו יצא לשמוע את הבשורה לא בליווי המלאכים השומרים מקצין העיר. המשפחה שלי פתחה טלוויזיה בבוקר ובמבזק של 6:50 התנוססו תמונות המכונית ההרוסה שלנו, נקבו בשם הכביש שמוביל לקיבוץ שלנו ואמרו שנהרג בחור בן עשרים. בחדשות של 7 נתנו למכונית שלנו יותר זמן מסך כדי שהמשפחה תוכל לזהות את החפצים שלנו בתוך המכונית. אני הייתי אז בירושלים בתחילת מכינה קדם-אקדמאית. אבי התקשר כשהתארגנתי לצאת ללימודים ובאיפוק האופייני לו אמר שהייתה תאונה באזור, שהם חוששים שאחי נפגע ושהם מבררים פרטים. לא ראיתי סיבה להשאר במעונות ולחכות אז הלכתי ללימודים. המתנו למורה שאיחרה מחוץ לכיתה, והיה שם בחור מאחד הקיבוצים באזור שידע שאני מקיבוץ גונן, אבל החליט לצעוק לחבריו "שמעתם? הייתה תאונת דרכים ליד גונן ונהרג בן קיבוץ". אני יכולה לתאר את מה שעבר עלי בהמתנה מייאשת לטלפון מחוץ לכיתה ובשיעור או את השיחות של אמא שלי לתחנת מד"א שהיא התנדבה בה אז כבר 13 שנה (וממשיכה עד היום) שנענו בהתחמקויות ע"י חברים שלה (כי זו לא בשורה לטלפון). בסופו של דבר כולנו ישבנו וחיכינו לקצין העיר שיגיע עד 9:30. שעתיים וחצי של וודאות ואי וודאות נוראיות.

    אף משפחה לא צריכה לעבור את זה.

    אז לכל מי שהסקרנות עדיין מדגדגת לו שהוא מקבל שמועה טריה על אסון - אלו התוצאות. המשכנו בחיים למרות הכל אבל אי אפשר להגיד שלא נשארה שריטה. תזכרו שזכות המשפחה לדעת קודמת לזכות הציבור.

    השבמחק
  4. לורד - ההגנה שלך על משפחות ההרוגים, כמי שהיתה בעצמה בצד הזה, מובנת, מקובלת ונכונה. אבל בסיפור הזה יש עוד צד, וזה מדיניות הצבא והתנהלותו. ראשית, הצבא מתנהג כאילו אין ווטסאפ, כאילו אין סמארטפון לכל אחד וכאילו אין רשת אינטרנט. נהלים שפותחו לפני שנים, הגם שנסמכו על ניסיון של עשרות שנים, אינם מתאימים לרוח הזמן, ויותר נכון אינם מתאימים למהירות הזמן. שנית - הצבא אינו פועל בשקיפות, מסתיר מידע ועושה מניפולציה במידע (כמו במקרה של אורון שאול והדר גולדין). כל אלה גם הם אינם מתאימים לתקופתינו - תקופה בה כמעט ואין סודות, ואם יש, גילויים קרוב מאי פעם. אם הצבא היה נוהג בהגינות, בפתיחות ושקיפות - הגם שהמידע אינו עולה עם התמונה שהוא רוצה לצייר לציבור על הקרב, או על חייליו, והיה מאמץ גישות חדשות להעברת מידע - מרבית הדברים שהתרחשו בחודש האחרון בווטסאפ, לא היו יכולים להתרחש. ליבי עם המשפחות, אבל זעמי על הצבא ועל המערכת. את הציבור כגוף אמורפי חסר כתובת, קשה להאשים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מסנגרת על הצבא לרגע, ואין לי ספק שהצבא יכול וצריך ללמוד מהניסיון ולהשתנות ככל שניתן כדי להתאים את עצמו למציאות המורכבת הנוכחית.
      א ב ל - זה לא גורע מהאחריות של כל אחד ואחת מאיתנו, כי המציאות השתנתה גם אצלנו, לא רק אצל הצבא. אחריות שפעם היתה מוטלת על כתפי עיתונאים בלבד, היום מוטלת על כתפי כולנו.
      אנחנו צריכים להיות רגישים ואחראיים, כי אנחנו לא היינו רוצים (חלילה) לגלות ככה על אסון, אז אנחנו לא צריכים לנהוג בעצמנו באופן שבו עלול להיוודע למישהו אחר ככה על אסון דרכנו.

      מחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.