צוות ה-TEDx התחיל לעבוד עם הדוברים זמן קצר לפני האירוע > מה שהביא לכך שהטקסט הסופי שלי היה מוכן בסמוך לאירוע > מה שהביא לכך שהזמן שעמד לרשותי כדי ללמוד אותו בעל פה היה קצר ומועט (בהרצאות של TEDx מדברים בעל פה, אין עזרים כמו כרטיסיות או טלפרומפטר וכו').
לא הייתי מסיימת לכתוב את הטקסט, ללמוד אותו בעל פה ולעמוד על הבמה אלמלא העזרה הרבה והנדיבה שקיבלתי באותם 44 ימים אינטנסיביים:
תודה עצומה לחברים ולמשפחה: אסף אביר, אשף המילים וקיצור הטקסטים, שהתובנות שלו על הטיוטות הראשונות עזרו לי להגיע לטיוטות האחרונות;
גבי ארגוב, שהקדישה שעות כדי לשפר את ההגייה שלי באנגלית, לעזור לי ללמוד את הטקסט בעל פה ולחמם את מיתרי הקול שלי לפני העלייה לבמה;
יעל געתון, שכבר ידעה את ההרצאה בעל פה בעצמה אחרי השעות הרבות של שיחות הסקייפ והווטסאפ בהן עזרה לי - מדנמרק - ללמוד את הטקסט; שחר בר (אח לא ביולוגי), שעשה כמיטב יכולתו כדי לשמור עלינו הדוברים מהבחינות הטכניות והטכנולוגיות במהלך האירוע ולפניו;
פרנקי סימון, שהפך להיות מעין עוזר מחקר מקצועי;
ענבל לוטם (אחות ביולוגית), שהפכה להיות מעין עוזרת אישית;
שמואל שוחט, Master Story Teller, שישב איתי במשך חמש שעות רצופות לפני שכתבתי את הטיוטה הראשונה ודיבר איתי על סיפורים ובנייתם.
תודה עצומה גם למי שאינו בקטגורית החברים והמשפחה ובכל זאת מדי פעם מופיע ביוזמתו ושואל: "איך אני יכול לעזור?": דניאל אלפון -שלפני כמה שנים "אימץ" את הבלוג אותי ועוזר מאז באכפתיות בנושאים שהם בתחומי המומחיות שלו ובעצות טובות באופן כללי.
הטקסט הסופי היה בידי חמישה ימים לפני האירוע > מה שגרם לכך שכששלחתי קטעים ממנו למומחי מוות דיגיטלי בינלאומיים למעין Peer-review, נאלצתי לבקש שיחזרו אלי תוך 24 שעות בלבד, מה שכמעט גובל בחוצפה. אני מודה מאד ל:
שלמרות לוח הזמנים הזה חזרו אלי עם אישור, תיקון או הצעה לשיפור וגרמו לי להתרגש ולהרגיש בת מזל על כך שהם נענו לבקשתי (ועוד בזמן) - וגם להיות שקטה מבחינה מקצועית לפני שאני עולה על הבמה.
תודה ענקית למי שהשקיעו מחשבה, ענו לי על שאלות, עצו לי עיצות, היו אכפתיים ועזרו לי בשלל נושאים, אופנים וצורות:
הדוברים, חלק מהצוות של TEDxWhiteCity וחלק מהצוות של "וירטואוזו"
בפועל חל עיכוב קל בלוח הזמנים והוזמנו לבמה ב-09:00. כיוון שהחזרה הגנרלית יום קודם לכן לא היתה על הבמה, כל אחד מאיתנו תרגל פעם אחת כניסה לבמה, עמידה על השטיח האדום העגול ויציאה מהבמה.
האולם והבמה לפני כניסת הקהל
עמדת הוידאו מוכנה לתחילת עבודה
צילום: שחר בר
09:10 שיחת טלפון שקבעתי מראש לחימום קולי (תודה גבי ארגוב!)
12:15 חלק שני: הופעה (Garden City Movement), ברכות, ארבעה דוברים (ירון שוורץ, ד"ר טוביה אמסל, ורדית גרוס ואני)
כיוון שהיו לי רק חמישה ימים ללמוד את הטקסט שלי בעל פה, בבוקר של האירוע עצמו עדיין לא ידעתי אותו (!). ולכן, מהרגע בו יצאתי מחדר האיפור ועד הרגע בו עליתי לבמה (עם הפסקה אחת כדי לתרגל עליה וירידה מהבמה והפסקה אחת לחימום קולי טלפוני), כלומר במשך כארבע - חמש שעות, כל מה שעשיתי היה להסתובב אי-שם במעמקי מאחורי-הקלעים-שמאחורי-הבמה עם טלפון ואוזניות ולהקשיב להקלטה שלי אומרת את הטקסט שלי. שמעתי את עצמי ב-"Loop" שוב ושוב, מחפשת דרך לזכור מה הדבר הבא שאני רוצה להגיד.
מדי פעם גיוונתי ושמעתי ב-Loop" את "Lose Yourself" של אמינם, ופעם-פעמיים גם רקדתי אותו.
אני חושבת, כלומר מקווה, שכשעליתי על הבמה ודיברתי מול הקהל באירוע עצמו זו היתה הפעם הראשונה בה זכרתי ואמרתי את כל ההרצאה שלי בעל פה וברצף מההתחלה ועד הסוף, אבל אדע את זה בוודאות רק כשאראה את הוידאו.
צילום: שרון אברהם
התרגשתי עד כדי כך שהפה שלי היה יבש והיה לי קשה לדבר. עצרתי פעמיים כדי לשתות.
צילום: שרון אברהם
אחרי שירדתי מהבמה כבר לא עצרתי את הדמעות.
13:30 הפסקה
על הבמה:
הדוברים, חלק מהצוות של TEDxWhiteCity וחלק מהצוות של "וירטואוזו"
אחרי הרעש בפייסבוק ובתקשורת בימים האחרונים לגבי פייסבוק ומוות, נראה שאני צריכה להגיב גם כאן ולא רק על הפוסטים עצמם בפייסבוק ובדף הפייסבוק של הבלוג.
בקבוצת הפייסבוק "עובדות לא חשובות" פורסם פוסט ובו צילומסך לגבי מינוי איש או אשת קשר למורשת הדיגיטלית עם הכיתוב:
"תמיד תהיתם מה יקרה עם חשבון הפייסבוק שלכם לאחר המוות? אז בפייסבוק כמובן חושבים על הכל מראש והם מאפשרים לכם להגדיר מבעוד מועד מיהו האדם שתרצו שינהל לכם את החשבון או לחילופין אם תעדיפו שהדף פשוט ימחק - במידה והנורא מכל יקרה".
נכון לרגע זה יש לפוסט כ-750 לייקים וכ-200 תגובות, ואני מעריכה שעניתי שם לעשרות מהן.
הגדרה של אדם כאיש או אשת קשר למורשת הדיגיטלית לא הופכת אותו למנהל החשבון או הפרופיל. מי שמקבל את המינוי מקבל הרשאות מסויימות ומוגבלות בלבד, למטרות ספציפיות בלבד, שהוגדרו על ידי פייסבוק מראש.
צריך להבדיל בין פרופיל, דף וקבוצה. כאן מדובר על פרופיל בלבד והכותבת שרבבה פנימה את המילה דף בטעות.
שאלה רווחת בתגובות היתה "איך פייסבוק יודעים שאתה מת?". ובכן, כל אחד יכול לדווח לפייסבוק על כל אחד כמת. כשפייסבוק עוברת על הדיווח והוא נראה לה אמין, הפרופיל מונצח. אם כשהאדם עוד היה בחיים הוא מינה איש או אשת קשר למורשת הדיגיטלית, המינוי נכנס אז לפעולה. מעבר לכך אין קשר בין פרופילים מונצחים לבין מינוי איש או אשת קשר למורשת הדיגיטלית ולהיפך.
פוסט נוסף שקיבל תשומת לב הוא הפוסט של זיוה אפרים, אמו של טל אפרים, שנהרג בינואר השנה (עוד אופנוען בשם טל שנהרג על אופנוע...):
"חברים, אני זקוקה לעזרתכם - מישהו/הם שיכול/ים לעזור מול פייסבוק להוריד את התכנים של הפרופיל של בני טל אפרים ז"ל. פניתי לפייסבוק במייל, בפקס, לטלפון לא עונים - מישהו כאן יש לו ניסיון עמם? השנים יעברו וטל איננו ואני רוצה מזכרת ממנו לתמיד. הם הפכו את הכרטיס שלו לחברים בלבד ולא ציבורי ושינו פונקציות. אודה לכם על חתימתכם על העצומה האישית שלי לקבל את התכנים שלו, כדי ליצור לחץ על פייסבוק - ליצור פוסט ויראלי ושיתופים לקבוצות מתאימות או בפרופיל שלכם - או פנייה לפייסבוק בעצמכם - ללחוץ על פיסבוק לשחרר את הפרופיל שלו. הפרטים בעצומה המצורפת https://www.atzuma.co.il/talefraim".
זו סיטואציה עצובה שגורמת למשפחה לכאב נוסף. המשפחה של טל היא לא הראשונה - ובינתיים גם לא האחרונה - שנמצאת במצב הזה, עד שפייסבוק תשנה את המדיניות הבעייתית שלה בנושא.
כן, צריך להילחם בפייסבוק כדי שתשנה את המדיניות שלה - אבל יש לה מדיניות קיימת בנושא, וצריך להכיר בה כנקודת התחלה:
כל אחד/ת יכול/ה לדווח לפייסבוק על כל אחד/ת כמת/ה.
ברגע שפייסבוק עוברת על הדיווח והוא נראה לה אמין (כל מה שצריך לעשות זה לצרף לינק להספד או מודעת אבל), הפרופיל מונצח, בלא התרעה מוקדמת.
לפרופיל מונצח אי אפשר להיכנס יותר, גם אם יש לך את שם המשתמש והסיסמה הנכונים וגם אם זה היה רצון המת/ה.
פרופיל מונצח הוא בלתי הפיך. אם האדם אכן מת, הפרופיל שלו/ה יישאר מונצח, נקודה (אם האדם חי ומדובר בטעות, אז הפרופיל כן יכול לחזור לקדמותו. אבל אם האדם אכן מת, הפרופיל יישאר כך).
כאמור כל אחד יכול לדווח לפייסבוק על כל אחד כמת, כולל זרים מוחלטים. זו לא זכות ששמורה לקרובי משפחה בלבד. כל אחד יכול להפוך כל פרופיל למונצח, ולכן ההמלצה שלי היא: אל תעשו את זה. אל תדווחו. אתם לא יודעים את ההשלכות של הפעולה שלכם. תשאירו את זה למשפחה. אם היא תרצה - היא תדווח בעצמה.
הזכות היחידה השמורה לקרובי משפחה מדרגה ראשונה היא האפשרות לפנות לפייסבוק בבקשה להסרת הפרופיל של המת. על מנת לממש את האפשרות הזו יש לספק תעודת פטירה והוכחת קרבה משפחתית.
תיאורטית, יש לפייסבוק מסלול מובנה בו ניתן לפנות בבקשה לקבלת תוכן מפרופיל של אדם שנפטר. אבל: א. אין אפשרות לבקש גישה לפרופיל. ב. אין אפשרות לבקש סיסמה לחשבון. ג. אין אפשרות לבקש שהפרופיל יפסיק להיות מונצח. יש כאמור אפשרות לפנות ולבקש עותק מהתכולה, אבל: א. הפנייה צריכה לכלול צו מבית משפט (ולא עצומה או פוסט ויראלי...) ב. כתוב במפורש שפייסבוק נענית לפנייה במקרים נדירים בלבד. ג. אני עוד לא שמעתי על מישהו שפנייה כזו שלו נענתה בחיוב. יכול להיות שעוד לא היה מקרה כזה, יכול להיות שמי שמצליח מחוייב לחתום מול פייסבוק על הסכם שלא יפרסם זאת בתקשורת, ויכול להיות שכן היו מקרים כאלו ולא שמעתי עליהם, אבל אני מניחה שאם כן זה היה עושה רעש תקשורתי.
מבחינת משפחתו של טל אפרים הם כמובן חווים את הקושי הזה לראשונה - אבל מבחינת פייסבוק, זו לא הפעם הראשונה שהם נתקלים בפניות ממשפחות בנושא, ולמעשה הכלי של מינוי איש או אשת קשר למורשת הדיגיטלית פותח כדי לתת מענה בנושא. רשימת סיפורים אישיים ניתן לראות בפוסט הזה בבלוג.
אמש שודרה בתוכנית "חי בלילה" כתבה בעקבות הפוסט של זיוה אפרים. עוד לא צפיתי בה כי לצערי כבר כשקראתי את הטקסט הנלווה אליה נתקלתי באי-דיוקים ובשגיאות ופרסמתי את התגובה הבאה. עדכון: צפיתי בכתבה ופרסמתי תגובה נוספת.