כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שישי, 21 ביוני 2013

מוזמנים להצגת תוצאות הסקר "מה נשאיר אחרינו?"

מוזמנים לשמוע הרצאה קצרה שלי: סקירה עולמית של חומרי הרקע שהביאו לעריכת הסקר, ולאחריה את תוצאות הסקר "מה נשאיר אחרינו?", לגבי התכנים הדיגיטליים שלנו: 
  • האם אנשים רוצים לתת גישה לתכנים שישאירו אחריהם? האם הם רוצים לקבל גישה לתכנים שישאירו אחריהם יקיריהם? 
  • האם הורים צריכים לקבל גישה לתכנים שישאירו אחריהם ילדיהם הקטינים?
  • מה צריכה להיות ברירת המחדל של הספקיות האינטרנטיות? 
למי ששמע אותי מרצה בכנס טלדן בחודש מאי 2013 (ותודה לד"ר רועי צזנה שהזמין אותי להתארח בהרצאה שלו), זו הרחבה של ההרצאה ההיא, שנערכה לפני תום הסקר. 

1/7, קמפוס גוגל בתל אביב, בערב, הכניסה חופשית, בהרשמה מראש
למי שרוצה להזמין אנשים נוספים, יש גם אירוע בפייסבוק

אשמח לראותכם. 

הסקר, שענו עליו למעלה מ-500 איש, נערך בשיתוף פעולה עם הבלוג חדר 404, עם הבלוג מדע אחר ועם היחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב. אני מודה לעידו קינן, ג'וני זילבר וד"ר רועי צזנה על עזרתם הרבה בהוצאת הסקר, שנערך ביוזמתי, אל הפועל. 



//

יום חמישי, 20 ביוני 2013

ד"ר רועי צזנה ראיין גם אותי לספרו החדש: "המדריך לעתיד"

ד"ר רועי צזנה עורך בימים אלו פרויקט מימון עצמי לספרו החדש: "המדריך לעתיד". הפרויקט מצליח מאד, ואתם מוזמנים לקחת בו חלק. נכון להיום (20/6//13) נאספו כבר יותר מ-49,000 שקלים (היעד המקורי היה 25,000 (!)). תוכלו למצוא את כל דרכי המימון, מ-20 ש"ח ומעלה, כאן. הפרויקט נסגר בעוד 3 ימים. 
לסרטון הקליקו כאן, או צפו:


ולמה אני מספרת לכם עליו? כי בין שלל המומחים שרועי ראיין לספר, הוא ראיין גם אותי, לפרק שכותרתו "לרמות את המוות – ואת בני-האדם". שמחתי לגלות שאני מרואיינת ביחד עם ד"ר תומר פרסיקו, שאני מעריכה כבר כמה שנים. לרגל פרויקט המימון, קבלו טעימה מתוך הפרק: 

"ורד שביט הייתה בת 37 כאשר נהרג אחיה מפגיעת מכונית. אחרי שגופתו נטמנה באדמה, ורד גילתה שלהתמודדות עם מוות כיום מתלווים קשיים נוספים וחדשים: התמודדות עם המורשת הדיגיטלית שהמת השאיר אחריו, שממשיכה "לחיות" ברשת גם אחרי המוות הפיזי. קשיים אלו לא נחוו בעבר, כשהמתים היו בני דורות מוקדמים יותר ומודרניים פחות. 
מהלך עניינים זה ניער את ורד עד היסוד, וגרם לה להקדיש חלק ניכר מזמנה לחקר סוגיית המוות והחיים בעידן הדיגיטלי. בשנתיים שחלפו מאז שנהרג אחיה, הפכה עצמה ורד לשם דבר כאחת החוקרות העצמאיות המעמיקות ביותר בנושא בישראל, ובבלוג אבק דיגיטלי היא סוקרת באופן שוטף את ההתפתחויות העדכניות ביותר שעשויות לגדוש את האינטרנט ברוחות רפאים וירטואליות. 

... 
'הסטטיסטיקות מראות שמדי דקה מתים שלושה משתמשי פייסבוק'. אומרת ורד. 'המשתמשים הללו אינם נעלמים מהרשת החברתית. הפרופיל שלהם נשאר שם, והם ממשיכים להיות חברים של כל אלו איתם התיידדו בעבר. אפילו במקרה שמישהו מודיע לפייסבוק שהם נפטרו, כל מה שקורה זה שהפרופיל שלהם הופך לפרופיל הנצחה, אבל הוא עדיין מחובר לכל החברים הקודמים שלו, והם עדיין יכולים לכתוב על הקיר של החבר המת שלהם. כל אחד מאיתנו מוקף כבר היום ברוחות רפאים פסיביות בפייסבוק!'
תוך עשורים ספורים, עומדות רוחות רפאים אלו להפוך להיות הרבה יותר פעילות. 
... 
'המצב הבא שאנחנו מדברים עליו הוא זה בו אנו מוקפים ברוחות רפאים אקטיביות שיפרסמו סטטוסטים, ציוצים ויפגינו נוכחות כל הזמן. הם יזכירו לנו את האדם שהיה, ושאיננו עוד'.
ורד אינה בטוחה האם מצב עתידי זה אידיאלי עבורנו. 
'פעם ההנצחה לנצח הייתה מוגבלת רק לעשירים עם ארמונות פאר ופירמידות ומונומנטים ארכיטקטוניים'. היא אומרת. 'אבל איך הייתה מצרים נראית כיום, אם היו מקימים פירמידות לכל מי שמת? אותו עקרון תקף פה: אם נתעקש לשמר ולהנציח את כולם כישויות וירטואליות, איך יראו החיים שלנו? מי הולך לצרוך ולהכיל את כל הישויות האלו?'
'בואו נגיד שמישהו מהמשפחה שלנו נפטר, ויש המון משמעות עבורנו לישות הווירטואלית שהוא השאיר מאחוריו. אנחנו יכולים להמשיך לדבר איתו ברשת החברתית כאילו הוא היה חי, לקבל ממנו עצות ולהיזכר באדם שהיה'. ממשיכה שביט. 'אבל יום אחד גם אנחנו לא נהיה בחיים, וגם כל מי שהכיר אותו לא יהיה בחיים. איזה ערך יהיה לרוח רפאים וירטואלית שכזו? כמו שאף אחד לא יפקוד את הקבר הפיזי, יגיע גם מצב בו אף אחד לא יצרוך את כל האנשים המתים האלה. הם לא יעניינו אף אחד חוץ מחוקרי אנתרופולוגיה ונקרו-אנתרופולוגיה – המדע העתידי החדש שיחקור את תרבות המתים'.

רועי - (שימשיך להיות :) ) בהצלחה, ותודה שהזמנת אותי לקחת חלק בספר החדש. 
//

יום רביעי, 5 ביוני 2013

'אבק דיגיטלי' בן שנה, אתם מוזמנים להרצאה לרגל יום ההולדת (הכניסה חופשית, בהרשמה מראש)

ב-11/6/12 הבלוג עלה לאוויר, בעברית ובאנגלית
ב-11/6/13 אני מרצה בקמפוס של גוגל בתל אביב לרגל מלואת שנה לבלוג, על זיכרון, הנצחה והנצחה עצמית בעידן הדיגיטלי. ותודה לפול סולומון, מנהל התקשורת ומערך הדוברות של גוגל ביוון ובישראל, שהציע זאת. 

הכניסה ללא תשלום אך מותנית בהרשמה מראש, כל הפרטים נמצאים כאן
למי שנמצאים בפייסבוק ומעוניינים ליידע אנשים נוספים לגבי ההרצאה, יש אירוע

בין הנושאים שיעלו בהרצאה: 
כיצד "טביעות הרגליים" שאנחנו משאירים אחרינו ברשת ישפיעו על האופן בו יזכרו אותנו? על האופן בו אנחנו נזכור אחרים? 
מה ניקח איתנו מהבית אם הוא יעלה באש, אם אנחנו כבר לא מדפיסים תמונות ומסדרים אותן באלבומים? 
מה הקשר בין ניצולי שואה והולוגרמות? 
מה הקשר בין גיימרים והנצחה? 
האם כבר יש חיי נצח זמינים, רק שהם לא כוללים את הגוף הפיזי שלנו?
מה יש לאוסטרליה לתרום לדיונים בנושא? 
ואיך כל זה קשור להכרה בכך שיש לנו נכסים דיגיטליים ווירטואליים, ושחשוב לנהל אותם?


אשמח לראותכם. 

קמפוס גוגל בתל אביב 

ורד שביט מרצה.
צילום: יורם פרץ 
התמונה באדיבות מכללת קיי בבאר שבע
//

יום שלישי, 4 ביוני 2013

ראיון איתי בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, מאי 2013

במאי 2013 התארחתי בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא בערוץ 10. ניתן לצפות כאןמתחיל בטיים קוד 1:56:58 (השעון של התוכנית מראה 08:43).

צילום: בני בכר

מפאת קוצר הזמן במהלך השידור, אני מעלה כאן את תשובותי המלאות לד"ר נמרוד קוזלובסקי: 

נמרוד:
"זו לא בעיה טכנית. יש פה דילמה אמיתית. מצד אחד המשפחה כמובן אחרי פטירתו של אדם צמאה לפיסות המידע, להשלים את הפאזל, גם אם זה לא עיזבון רוחני גדול היא צמאה לכל תמונה, לכל פיסת מידע".  
- אני מעולם לא טענתי שזו בעיה טכנית בלבד. בכל הזדמנות אני מדגישה שזה סבך של בעיות: רגשיות, משפטיות, פילוסופיות, אתיות - וכן, גם טכניות. 

צילום: בני בכר

נמרוד:
..."צריך לזכור שכנגד זה יש את הזכות לפרטיות והזכויות של הנפטר. הנפטר, שהחליט תחת סיסמה, או תחת מעטה של סודיות, לנהל מערכות יחסים מסוימות, לנהל תכתובות, לפחות בחייו לימד שהוא לא רוצה לתת כניסה למשפחתו או לאנשים אחרים, אחרת היה משתף איתם את פרטי הגישה. ופתאום לאחר פטירתו, הטיעון הזה של המשפחה "אני רוצה להיכנס, יש פה עיזבון דיגיטלי", לכאורה רוצה לגבור על פרטיות הנפטר בנקודה הכי קשה - הרבה פעמים כשנכנסים לזה, מתגלים פתאום איזה דברים מבישים, מערכות יחסים שהוא לא רצה לחשוף... צריכה להיות זכות לנפטר "אני לא רוצה שתיכנסו".  

- האם אתה מכיר חשבון דיגיטלי או מקוון שאינו מוגן בסיסמה? אנחנו משתמשים בסיסמאות כי ככה המערכות האלו פועלות, ואנחנו לא משאירים את הסיסמאות שלנו הלאה, ברוב המקרים, פשוט כי אנחנו לא חושבים על זה.
- אני מעולם לא קראתי להפרת זכות לפרטיות או להפרת זכויות המת. אני כן קוראת לניהול התכנים הדיגיטליים שנשאיר אחרינו. אני לא מעודדת פריצות, אני רק מבינה את מי שבוחר ביגונו להיכנס לתכנים שהנפטר השאיר אחריו, בדיוק כפי שאני מבינה את מי שבוחר לנהוג אחרת.
על האופן בו אני התמודדתי ועל הבחירות שאני עשיתי ניתן לקרוא כאן.
נמרוד עושה כאן בעיני עוול לכל משתמשי הרשת כשהוא מציג את הדברים כך, כאילו שרק אנשים שיש להם מה להסתיר צריכים לנהל את התכנים הדיגיטליים שישאירו אחריהם. אני מדברת בדיוק נגד הנקודה הזו בהרצאות שלי: לא רק מי שיש לו מה להסתיר צריך לנהל את מה שישאיר אחריו - כולנו צריכים. כי כולנו נשאיר אחרינו תמונות, וידאו, מסמכים ותכתובות שיכולים להיות יקרים למי שיישארו אחרינו - גם מסיבות סנטימנטליות אבל גם מסיבות כספיות, עסקיות וענייניות. 

צילום: בני בכר

נמרוד:
"זה לא בדיוק נכון, המשפחה תלויה בשאלה הטכנית אם זה מוגן סיסמה או לא... דבר ראשון צריך לעשות אקט של פריצה, או אקט של קבלה מצד שלישי - אבל השאלה השנייה היא לא שאלה טכנית, היא שאלה ערכית: האם עצם העובדה שקיים שם חומר דיגיטלי של אדם, אנחנו סבורים כשיטה משפטית שנורה לספקית שרות - זה לא מדיניות ספקית שירות, יש מדינה שתאמר שזכות הפרטיות של אדם נשמרת גם אחרי חייו, אחרי מותו, ואם הוא רוצה שסוד שיחו, שהתקשורות האישיות שלו, שחייו הפרטיים יישארו פרטיים"

אתה כן תלוי במדיניות של הספקיות כי יש ספקיות שיתנו לך את הסיסמה, אז זו לא פריצה - ויש ספקיות שלא יתנו לך את הסיסמה. ובשני המקרים, הספקיות יפעלו בלי קשר לרצונו של המת, כיוון שהוא לא השאיר הנחיות לכאן או לכאן. וכיוון שאנחנו משתמשים בספקיות שיושבות בכל רחבי העולם ולא רק בישראל, אנחנו בהחלט תלויים במדיניות של פייסבוק וגוגל שיושבות בקליפורניה, למשל, ואם נפנה אל הספקיות בבקשה לקבלת סיסמה לא נהיה כפופים לחוקי מדינה ישראל בנושא (לא שיש לישראל חוקים לגבי תכנים דיגיטליים, כן), אלא למדיניות הספקית. 

צילום: בני בכר

נמרוד:
"למה אחרי מותו של אדם אנחנו לא נגן על כבודו? תחשבו על הנער הזה, שיכול להיות שהיתה לו התלבטות בנושא הזהות המינית שלו, ויכולה להיות הברירה הזאת, יכול להיות שבסך הכל יהיה כתוב - אם מסיבה כלשהיא אתה לא זמין, האם תרצה שתהיה גישה למשפחה או לא. צריכה להיות בחירה שלו". 

- זה בדיוק מה שאני אומרת, שצריכה להיות בחירה של הגולש - אבל לגבי קטינים הסיטואציה סבוכה יותר. אחת מהשאלות ששאלתי בסקר שערכתי היתה האם ספקית צריכה לתת להורים גישה לתכנים הדיגיטליים שקטין השאיר אחריו, והאפשרויות היו: רק אם הוא אישר זאת, רק אם הוא לא התייחס לכך, וגם אם הוא לא אישר זאת. התוצאות ייחשפו ב 1/7/13 בקמפוס גוגל בתל אביב, אתם מוזמנים - הכניסה חופשית, יש להירשם מראש
//