כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום חמישי, 20 ביוני 2013

ד"ר רועי צזנה ראיין גם אותי לספרו החדש: "המדריך לעתיד"

ד"ר רועי צזנה עורך בימים אלו פרויקט מימון עצמי לספרו החדש: "המדריך לעתיד". הפרויקט מצליח מאד, ואתם מוזמנים לקחת בו חלק. נכון להיום (20/6//13) נאספו כבר יותר מ-49,000 שקלים (היעד המקורי היה 25,000 (!)). תוכלו למצוא את כל דרכי המימון, מ-20 ש"ח ומעלה, כאן. הפרויקט נסגר בעוד 3 ימים. 
לסרטון הקליקו כאן, או צפו:


ולמה אני מספרת לכם עליו? כי בין שלל המומחים שרועי ראיין לספר, הוא ראיין גם אותי, לפרק שכותרתו "לרמות את המוות – ואת בני-האדם". שמחתי לגלות שאני מרואיינת ביחד עם ד"ר תומר פרסיקו, שאני מעריכה כבר כמה שנים. לרגל פרויקט המימון, קבלו טעימה מתוך הפרק: 

"ורד שביט הייתה בת 37 כאשר נהרג אחיה מפגיעת מכונית. אחרי שגופתו נטמנה באדמה, ורד גילתה שלהתמודדות עם מוות כיום מתלווים קשיים נוספים וחדשים: התמודדות עם המורשת הדיגיטלית שהמת השאיר אחריו, שממשיכה "לחיות" ברשת גם אחרי המוות הפיזי. קשיים אלו לא נחוו בעבר, כשהמתים היו בני דורות מוקדמים יותר ומודרניים פחות. 
מהלך עניינים זה ניער את ורד עד היסוד, וגרם לה להקדיש חלק ניכר מזמנה לחקר סוגיית המוות והחיים בעידן הדיגיטלי. בשנתיים שחלפו מאז שנהרג אחיה, הפכה עצמה ורד לשם דבר כאחת החוקרות העצמאיות המעמיקות ביותר בנושא בישראל, ובבלוג אבק דיגיטלי היא סוקרת באופן שוטף את ההתפתחויות העדכניות ביותר שעשויות לגדוש את האינטרנט ברוחות רפאים וירטואליות. 

... 
'הסטטיסטיקות מראות שמדי דקה מתים שלושה משתמשי פייסבוק'. אומרת ורד. 'המשתמשים הללו אינם נעלמים מהרשת החברתית. הפרופיל שלהם נשאר שם, והם ממשיכים להיות חברים של כל אלו איתם התיידדו בעבר. אפילו במקרה שמישהו מודיע לפייסבוק שהם נפטרו, כל מה שקורה זה שהפרופיל שלהם הופך לפרופיל הנצחה, אבל הוא עדיין מחובר לכל החברים הקודמים שלו, והם עדיין יכולים לכתוב על הקיר של החבר המת שלהם. כל אחד מאיתנו מוקף כבר היום ברוחות רפאים פסיביות בפייסבוק!'
תוך עשורים ספורים, עומדות רוחות רפאים אלו להפוך להיות הרבה יותר פעילות. 
... 
'המצב הבא שאנחנו מדברים עליו הוא זה בו אנו מוקפים ברוחות רפאים אקטיביות שיפרסמו סטטוסטים, ציוצים ויפגינו נוכחות כל הזמן. הם יזכירו לנו את האדם שהיה, ושאיננו עוד'.
ורד אינה בטוחה האם מצב עתידי זה אידיאלי עבורנו. 
'פעם ההנצחה לנצח הייתה מוגבלת רק לעשירים עם ארמונות פאר ופירמידות ומונומנטים ארכיטקטוניים'. היא אומרת. 'אבל איך הייתה מצרים נראית כיום, אם היו מקימים פירמידות לכל מי שמת? אותו עקרון תקף פה: אם נתעקש לשמר ולהנציח את כולם כישויות וירטואליות, איך יראו החיים שלנו? מי הולך לצרוך ולהכיל את כל הישויות האלו?'
'בואו נגיד שמישהו מהמשפחה שלנו נפטר, ויש המון משמעות עבורנו לישות הווירטואלית שהוא השאיר מאחוריו. אנחנו יכולים להמשיך לדבר איתו ברשת החברתית כאילו הוא היה חי, לקבל ממנו עצות ולהיזכר באדם שהיה'. ממשיכה שביט. 'אבל יום אחד גם אנחנו לא נהיה בחיים, וגם כל מי שהכיר אותו לא יהיה בחיים. איזה ערך יהיה לרוח רפאים וירטואלית שכזו? כמו שאף אחד לא יפקוד את הקבר הפיזי, יגיע גם מצב בו אף אחד לא יצרוך את כל האנשים המתים האלה. הם לא יעניינו אף אחד חוץ מחוקרי אנתרופולוגיה ונקרו-אנתרופולוגיה – המדע העתידי החדש שיחקור את תרבות המתים'.

רועי - (שימשיך להיות :) ) בהצלחה, ותודה שהזמנת אותי לקחת חלק בספר החדש. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.