כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום ראשון, 28 בדצמבר 2014

אז מה חדש במוות הדיגיטלי? סיכום שנה

סוף השנה האזרחית זו הזדמנות מצוינת להסתכל אחורה על השנה שחלפה ולראות מה חדש במוות. הדיגיטלי. 


דצמבר 

  • אינטל רוכשת את PasswordBox, שרכשה בנובמבר 2013 את Legacy Locker.
    עד אז הרכישות היו: 
    • ביולי 2012 LifeEnsured נרכשה על ידי SecureSafe, שהיא גם הגלגול הנוכחי של Data Inherit. 
    • באפריל 2012 SecureSafe רכשה גם את entrustet. 

אוגוסט 

"Removal of certain imagery
In order to respect the wishes of loved ones, Twitter will remove imagery of deceased individuals in certain circumstances. Immediate family members and other authorized individuals may request the removal of images or video of deceased individuals, from when critical injury occurs to the moments before or after death, by sending an e-mail to privacy@twitter.com. When reviewing such media removal requests, Twitter considers public interest factors such as the newsworthiness of the content and may not be able to honor every request".

יולי 

  • יאהו! יפן משיקה שירות חדש לניהול מוות דיגיטלי: Yahoo! Ending.
    זו הפעם הראשונה שיאהו מציעה כלי או שירות בנושא, ובזאת היא מצטרפת (אם כי באופן חלקי בלבד) לגוגל, שהשיקה באפריל 2013 את ניהול חשבון לא פעיל.  

יוני

  • האתר WebpageFX מעלה אינפוגרפיקה חדשה לגבי פייסבוק ומוות.
    עד אז השתמשנו בקהיליית המוות הדיגיטלי בסרטון אנימציה שהוציאה החברה האוסטרלית Life Insurance FInder בתחילת 2012. 

מאי

  • מייקל ג'קסון מת ב-2009 ומופיע על הבמה בלאס וגאס במאי 2014.
    לפניו, טופאק שמת ב-1996 הופיע בפסטיבל קואצ'לה ב-2012, וקורט קוביין שמת ב-1994 הופיע ב-2009 ב-Guitar Hero.
    מעניין יהיה לראות האם המגמה הזו של הופעות אחרי המוות תימשך, והאם אמנים יתחילו להוסיף סעיפים לחוזים שלהם שבהם הם מתירים / לא מתירים הופעות של עצמם לאחר מותם. 

אפריל

  • מתקיים הסימפוזיון האקדמי הראשון בנושא: Death Online Research Symposium.
    עד אז התקיימו מספר כנסים ואי-כנסים בנושא, זו היתה הפעם הראשונה שסימפוזיון אקדמי הוקדש כולו לנושא.
    את הסיכום שלי ממנו אפשר לקרוא כאן וכאן

פברואר


    (שימו לב: פנייה לפייסבוק בבקשה לראות את הסרטון כמוה כפנייה לפייסבוק בבקשה להפוך את הפרופיל של הנפטר/ת לפרופיל הנצחה. אם אתם לא בטוחים ב-% 100 שזה מה שאתם רוצים שיקרה עם הפרופיל שלו/ה, אל תפנו עדיין לפייסבוק בבקשה הזו. מהרגע שפרופיל הופך לפרופיל הנצחה, זה בלתי הפיך). 

    אם יש ידיעות נוספות שבעיניכם ראויות להיכנס לסיכום השנה הזה, אנא שלחו לי על כך מייל death.in.digital.era@gmail.com או הודעה בדף הפייסבוק של הבלוג. 

    עדכון: 
    גם ל-2015 יש סיכום

    //

    יום שני, 22 בדצמבר 2014

    פוסט פוסט-מורטם: התגובה שלי לטור של רענן שקד

    רענן שקד פרסם ב-12/12/14 ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות" את הטור "פוסט-מורטם", ואני חשבתי שאני "מטפסת על הקירות": 

    רענן שקד, שבעה לילות, ידיעות אחרונות, 12/12/14

    איזה פספוס. 

    כמה נזק נגרם מכותרת אחת כמו זו שהיתה ב-1/12/14 ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" על הצעת החוק של עדי קול: "להוריש את חשבון הפייסבוק", שנראה שממנה שאב רענן את ידיעותיו בנושא טרם פרסום טורו בעניין: 

    עופר פטרסבורג, ממון, ידיעות אחרונות, 1/12/14

    השבתי במשך לילות ארוכים לאנשים שהגיבו לפרסום הידיעה הזו בפייסבוק של עדי קול בכדי למזער נזקים ולהעמיד דברים על דיוקם, ואז בא רענן שקד ומציג את הנושא החשוב, הרגיש והכאוב הזה באופן שמקטין ומלעיג אותו. 

    כתבתי לו את המייל הבא: 
    שלום רענן,
    אודה לך באם תקרא בבקשה את מה שאמרתי בדיון בכנסת לגבי גישה לעיזבון הדיגיטלי לאחר המוות. אולי זה יעזור לך להבין את התמונה הרחבה.המטרה אינה הפרת פרטיות או חטטנות צהובה לאחר המוות, ואני מצטערת אם קיבלת את הרושם השגוי הזה מהכתבה שהיתה בממון בידיעות בשבוע שעבר.
    אנשים שרוצים לשמור על פרטיותם גם לאחר מותם מוזמנים לנהל את העיזבון הדיגיטלי שלהם ולוודא שכך יהא. זו עוד לא סיבה, בעיני, לגרום לכל כך הרבה אנשים לכל כך הרבה כאב. יש פוסט נוסף שעשוי לסייע להבהיר את הנקודה: סיפורים אישיים אמיתיים.
    לא מדובר דווקא בחשבון פייסבוק או רק בו: מדובר בכל מה שאנחנו משאירים אחרינו שיכול להיות לו ערך רגשי או כספי למי שאוהב אותנו / קרובי המשפחה שלנו / היורשים שלנו.
    אם נישאר עם דוגמת היומן שכתבת עליה:בעבר, אם אדם היה שורף את יומנו טרם מותו, זו אכן היתה הבהרה חד-משמעית שהוא לא רוצה שיקראו בו לאחר מותו. אבל אם הוא היה מת והיומן היה נשאר אחריו, אז כן, קרוב לוודאי שהוא הניח שיקראו בו לאחר מותו, וכן, יכול להיות שבני המשפחה אכן היו מחליטים לקרוא בו, בחלקו או את כולו, מיד לאחר המוות או לאחר כמה שנים, וזו היתה החלטה שיכלה להתקבל בתוך התא המשפחתי.כיום, כשאדם משאיר אחריו את החלופה המודרנית לאותו יומן, ברוב המקרים הוא לא משאיר אחריו שמות משתמש וסיסמאות, אבל לא כי הוא חד-משמעית לא רוצה שייכנסו, אלא כי הוא פשוט לא חושב על זה. והמשפחה מגלה שהיא כבר לא יכולה להחליט על כך בינה לבין עצמה, האם להיכנס או לא, כי היא תלויה במדיניות השונה והמשתנה של הספקיות השונות, ושהיא לא יכולה לחכות שנתיים גם אם עכשיו זה קשה מדי, כי יכול להיות שבעוד שנתיים החשבון הזה כבר לא יהיה קיים.
    להפיכת פרופיל פייסבוק לפרופיל הנצחה יש כל מיני השלכות שאני לא בטוחה שאתה מודע אליהן כשאתה ממהר להמליץ עליו.
    למה אתה חושב שאוהביו של אדם שנפטר, במיוחד אם הוא נפטר באופן טרגי, כשהם כמהים לכל טיפת זיכרון ממנו, כשהם אוהבים אותו ומתגעגעים אליו וחשים בחסרונו ומתמודדים עם אובדנו, מה שהם ירצו לעשות לו לאחר מותו יהיה שיימינג?
    זה שאתה אישית לא מעוניין להיכנס לחשבונות של יקיריך לאחר מותם, זה עוד לא אומר שזה הרצון הגורף של רוב האנשים, ולמעשה, תוצאות סקר שערכתי בשנה שעברה מראות זאת.
    חשוב לי להבהיר שאני לא קשורה לא לעדי קול ולא להצעת החוק שלה, וגם שאני לא בעד הפרת הפרטיות של מתים. הקפדתי לכבד את פרטיותו של אחי לאחר מותו.
    גם אם תמשיך לחשוב אחרת ממני (ומעוד רבים) בנושא הזה, אשמח אם לפחות זה יהיה אחרי שתכיר אותו קצת יותר.
    בתודה על זמנך,
    ורד 
    לאחר שלושה ימים קיבלתי ממנו את התשובה הבאה:

    ורד שלום, תודה על הדברים. הם אכן מעוררי מחשבה, ויש כאן דיון מורכב שאיננו שחור ולבן. הטקסט ב"לילות" היה, מטבע הדברים, חד משמעי יותר ועסק ספציפית בכניסה ללא רשות לחשבונות פייסבוק, תכתובות מייל ומסכי וואטסאפ. הוא ביטא את האינסטינקט המיידי (שלי, לפחות) – כמיהה לפרטיות מירבית, בחיי או לאחר מכן. ועקרונית – ברמה הבסיסית ביותר – אני אכן מאמין שלא צריכה להתבצע כניסה לחשבונות פרטיים ללא אישור מפורש מצד הנפטר. המצב הנפוץ הוא אכן שרוב הנפטרים אינם מספיקים להבהיר את עמדתם בסוגיה או לספק גישה (סיסמאות וכד') לקרובי משפחה, והעניין כולו, מחמת טריותו היחסית, טרם הוסדר חוקית או אתית, וגם לא הפך לנורמה המחייבת טיפול בעודנו בחיינו – כפי שקורה לרוב עם צוואות. אני מניח שבעתיד הנראה לעין גם הטיפול בעזבון וירטואלי יוסדר וייעשה בידיעות ובהסכמת החיים, המתים וקרוביהם. אקרא עוד בנושא, בין השאר בסיוע הלינקים ששלחת. שבוע מצוין,רענן

    לשמחתי התרשמתי שהוא אכן קרא את מה שכתבתי ומבין את הנושא עכשיו קצת יותר, ועניתי:

    שלום רענן,
    התשובה הקצרה היא: תודה רבה, אני מעריכה את זה.
    התשובה הקצת פחות קצרה היא: כמובן שזה נושא מורכב. אם יש דבר אחד שאני יכולה לומר בוודאות כיום, זה שאין תשובה אחת נכונה, ולכן אני כל כך בעד שכל אחד ינהל בעצמו את העיזבון הדיגיטלי שלו/ה - אבל, כפי שציינת, אנחנו עוד לא שם, מבחינת המודעוּת הציבורית.
    הצעת החוק של עדי קול לא נותנת מענה מספיק טוב, מספק או מלא לסוגיה (כתבתי על זה).
    זה אחד הדברים שאני אומרת בהרצאות שלי באופן שוטף: שבאיזשהו מקום, לנהל את העיזבון הדיגיטלי שלנו זה אפילו יותר חשוב מאשר לנהל את העיזבון הפיזי שלנו - בדיוק בגלל שאין עדיין חקיקה, תקדימים משפטיים ונורמות חברתיות שמסדירות את העיזבון הדיגיטלי, הוירטואלי והמקוון בהיעדר הנחיות מהמנוח/ה, כמו שכן יש לגבי עיזבון פיזי.הרצון האישי שלך לפרטיות בחייך ולאחריהם הוא מובן ולגיטימי ויש לכבד אותו. למעשה, חסכת לאוהביך כאבי ראש וכאבי לב בכך שהבהרת מה רצונך בהקשר הזה. הלוואי והיתה מספיק מודעוּת כדי שכולם ישאירו אישור - או אי אישור - לפני מותם, אבל אנחנו לא שם עדיין.יש אי אילו אנשים שלא יסכימו איתך שלא צריכה להתבצע כניסה ללא אישור מפורש, במיוחד כשמדובר בטרגדיות, במוות של קטינים וכו', ובמיוחד כשעדיין אין מודעות לנושא. ואני עדיין בעד opt out ולא opt in.
    אני בהחלט מצטרפת לדבר אחד שכתבת - הלוואי והטיפול בעזבון וירטואלי יוסדר, ובקרוב.
    שבוע טוב,
    ורד

    חשבתי להשאיר את זה בזה כי תשובתו הניחה את דעתי, אבל אז הרציתי בקורס "אינטרנט, מדיה חברתיים וחברה" במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים אצל ד"ר ניק ג'ון, ואחד מהסטודנטים התייחס לטור של רענן, ושוב הרגשתי שאני "מטפסת על הקירות" (הפוסט הזה מוקדש לך, אוריה). 

    איזה פספוס. 

    כמה נזק יכול לגרום טור אחד. 

    הדיון בכנסת היה יכול להיות הזדמנות פז להעלאת המודעוּת לנושא, להסברת החשיבות והרגישות שלו, ללקיחת צעד נוסף בדרך לתיקון המצב בישראל בכל מה שקשור לניהול עיזבון דיגיטלי – ואז, חרף מאמצי המרובים, אנשים שקראו את הידיעה והטור האלו יצאו בתחושה שמדובר במשהו קטן, קטנוני, חטטני, זניח ושולי. 

    אז לא. 

    כמו שאמרתי בדיון בכנסת, אם יש דבר אחד שאני יודעת על כל אחד ואחת מקוראי הפוסט הזה, זה שיש א/נשים שאוהבים/ות אותו/ה ויש א/נשים שהוא/היא אוהב/ת, ושיום אחד הם ימותו, ושיום אחד הקורא/ת ימותו. וכשזה יקרה, יישארו נכסים, תכנים, מורשת ועיזבון דיגיטליים, קרוב לוודאי רבים מכפי שאתם או הם מודעים אליהם, שיהיו יקרים מאד למי שיישארו אחריו/ה: לפעמים יקרים כספית ולפעמים יקרים רגשית, וצריך לנהל אותם בעודנו בחיים, וצריך להסדיר את הגישה אליהם אחרי מותנו. זה הרבה יותר גדול וחשוב מאשר רק "להוריש את חשבון הפייסבוק", אם כי עבור המשפחות שמצאו את עצמן נעולות מחוץ לחשבון הזה ונלחמות עליו, זה כשלעצמו חשוב מספיק: תראו למשל כמה כאב היה סביב סרטון פייסבוק שהוא בסך הכל באורך של דקה

    --------------------------------------------------------------------------------------------------------------

    תודה לרענן שקד על רשותו לפרסם את התכתובת בינינו.  

    //

    יום ראשון, 21 בדצמבר 2014

    תודה :)

    על מה? 
    מוזמנים לקרוא את הפרטים המלאים בפוסט הזה בבלוג באנגלית :)  




    //

    סיכום היום השני בסימפוזיון המוות המקוון, דורהאם, אנגליה, אפריל 2014

    העליתי את הסיכום שלי של היום השני של הסימפוזיון שהשתתפתי בו באפריל השנה בדורהאם באנגליה לבלוג באנגלית.  

    את סיכום היום הראשון (הכולל גם סרטון וידאו קצר באנגלית עם כתוביות באנגלית) ניתן לראות כאן.
    את אותו הוידאו, עם כתוביות בעברית, ניתן לראות כאן

    דורהאם
    //

    יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

    ההרצאה שלי בפסטיבל אייקון זמינה לצפיה

    באוקטובר 2014 התקיים פסטיבל 'אייקון', שהוקדש השנה לנושא "סודות". במהלכו הרציתי על ''הסודות שניקח איתנו לקבר (או שלא?)'', ניתן לצפות בהרצאה כאן או כאן: 


    כמו כן, הרציתי אתמול בקורס "אינטרנט, מדיה חברתיים וחברה" במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושליםאני מודה לד"ר ניק ג'ון על ההזמנה ועל צילום התמונה: 


    מוזמנים/ות ליצור איתי קשר לתיאום הרצאות נוספות, במייל: death.in.digital.era@gmail.com או דרך דף הפייסבוק של הבלוג. 

    את הרשימה המלאה של ההרצאות שלי אפשר לראות בלינק הזה ובתפריט של הבלוג מימין למעלה, תחת הכותרת "ההרצאות שלי". 

    עדכון: החלטתי לשתף את המצגות של ההרצאות שלי. ניתן למצוא אותן כאן
    //

    יום שלישי, 16 בדצמבר 2014

    עדכנתי את החוברת: מדריך להתמודדות דיגיטלית לאחר מוות

    עדכנתי את החוברת שכתבתי: 'מדריך להתמודדות דיגיטלית לאחר מוות':
    • עדכנתי את עמוד 12, שעוסק במדיניות החברות הישראליות; 
    • עדכנתי את עמוד 15, שעוסק בפייסבוק. 
    מי שכבר הדפיס/ה את החוברת, מוזמן/ת להדפיס מחדש רק את שני הדפים האלו. 

    כרגיל: ניתן לקרוא, להוריד, לשמור ולהדפיס את החוברת ללא עלות, דרך הלינק שכאן


    החוברת עלתה לראשונה ב-17/8/14, יום הולדתו של אחי טל. 
    //

    יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

    טור אורח נוסף שלי התפרסם ב'קפטן אינטרנט' בהארץ

    כמה הערות על הדיון בכנסת על המוות הדיגיטלי התפרסם בסוף השבוע בקפטן אינטרנט בהארץ.


    טור זה מבוסס על הפוסט שפרסמתי כאן בבלוג: העמדה שלי בנוגע לדיון שהתקיים בכנסת

    לרשימה המלאה של הכתבות, הטורים ומאמרי הדיעה שכתבתי והתפרסמו מחוץ לבלוג, הקליקו כאן

    //

    יום שישי, 12 בדצמבר 2014

    ההרצאה שלי באוניברסיטת תל אביב השבוע וההרצאות הבאות שלי

    הרציתי על מוות בעידן הדיגיטלי באוניברסיטת תל אביב השבוע, בספרייה למדעי החברה ולניהול ע"ש ברנדר מוס. 
    מנהלת הספרייה, שלומית פרי, כתבה במייל ששלחה בעקבותיה שזו היתה "אחת מההרצאות הטובות ביותר" שהיו בספרייה עד כה: 

    שילוב של צילומסך של המייל שנשלח ממנהלת הספרייה עם תמונה שלי 
    תודה לאורלי אבלס על ארגון ההרצאה ועל צילום התמונה


    מועדי ההרצאות הקרובות שלי הם: 
    • ב-16/12/14 ארצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים על זיכרון, הנצחה, אבל ומוות באינטרנט, ותודה לד"ר ניק ג'ון שהזמין אותי.
    • ב-24/12/14 אשתתף כדוברת בכנס בנושא "הזכות להישכח בעידן הדיגיטלי" באוניברסיטת תל אביב, בין 18:00 ל-20:00. פרטים נוספים בהמשך. 
    • ב-28/12/14 אהיה מרצה אורחת בסמינר במסגרת התוכנית הרב תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב שמלמדת ד"ר כרמל וייסמן, בעקבות הצלחת הסמינר הקודם שלי שם בדצמבר 2013.
    • ב-7/1/15 ארצה על מוות בעידן הדיגיטלי בקורס טנטולוגיה (מפגש עם אובדן, מוות ושכול בעשייה הסיעודית) בביה"ס לסיעוד ע"ש זייד, ליד המרכז הרפואי "בני ציון", חיפה, בעקבות הצלחת ההרצאה הקודמת שלי שם בינואר 2014.
    • ב-13/1/15 ארצה על התמודדות דיגיטלית לאחר מוות בפני מתנדבי קו הסיוע של נט"ל, בהמשך להצלחת ההרצאה הקודמת שלי שם בספטמבר 2014. 
    מוזמנים/ות ליצור איתי קשר לתיאום הרצאות נוספות, במייל: death.in.digital.era@gmail.com או דרך דף הפייסבוק של הבלוג. 

    את הרשימה המלאה של ההרצאות שלי אפשר לראות בלינק הזה ובתפריט של הבלוג מימין למעלה, תחת הכותרת "ההרצאות שלי". 
    //

    יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

    העמדה שלי בנוגע לדיון שהתקיים בכנסת

    כמו שאתם יודעים, בין ה-2/11 ל-30/11 הייתי בקשר עם מרכז המידע והמחקר של הכנסת, במסגרת הכנת החומרים לדיון בועדת פניות הציבור. חיכיתי במתח עד שראיתי את המסמך שהוגש, והוקל לי אחרי שקראתי אותו: החוקר, רועי גולדשמידט, עשה עבודה רצינית ומעמיקה והציג את הנושא המורכב הזה בצורה טובה. ניתן לקרוא את המסמך שהכין כאן, וזו ההודעה הרשמית של הועדה שיצאה בעקבות הדיון. 

    תמונות אפשר לראות כאןאת מה שאמרתי בדיון אפשר לקרוא כאן ולראות כאן (אתר ערוץ הכנסת לפעמים בעייתי לצפייה ומצריך פתיחה מאקספלורר :| ). מה שאמרתי מתחיל בתזמון 09:25. 

    אחרי הראיונות והכיסוי התקשורתי שהיו השבוע, הגיע הזמן שגם אני אגיד את דעתי בעקבות הדיון: 

    כמה נקודות מעניינות שעלו במהלכו: 

    • במסמך של הממ"מ נכתב: "עד מועד סיום כתיבת מסמך זה לא נתקבלה תשובת ספקית האינטרנט בזק בינלאומי, ותשובתה של חברת וואלה תקשורת", שזה מעניין, כי: 
      • לבזק בינלאומי יש מדיניות שאנשים עלולים להרים גבה לגביה אם ידעו אותה (הם מוסרים סיסמה בלי לבקש תעודת פטירה ומסתפקים במס' ת.ז. ובארבע ספרות אחרונות של אמצעי תשלום), אולי בגלל זה הם נמנעו מתגובה. בכל מקרה, אני כן קיבלתי תשובה (בעל פה) ב-2012 מהדר פליישר, אחראית פניות הציבור בבזק בינלאומי.
      • לוואלה יש מדיניות סדורה וברורה בנושא. הם הדהימו אותי ב-2012 עם עד כמה שהם היו ערוכים וסדורים לנושא. הם אמנם לא מפרסמים את המדיניות הזו בשום מקום, אבל היא קיימת, וקיבלתי לגביה תשובה רשמית מניר-בלי-שם-משפחה, מנהל מחלקת התמיכה הטכנית של וואלה (להלן צילומי מסך של התכתובת איתו). 

    • במסמך של הממ"מ נכתב שהתשובה של נטוויז'ן וסלקום היתה: "לדברי נציג החברות סלקום ונטוויז'ן, מדיניות החברה היא כי לשארים אין גישה למידע של לקוחות במקרים של מוות או פגיעה קשה וזאת בשל השמירה על פרטיות הנפטר ו/או הנפגע". אני קיבלתי תשובה שונה ב-2012, אבל אולי זה בגלל שהם שאלו את נטוויז'ן – סלקום, ואני שאלתי את נטוויז'ין – 013? התשובה שאני קיבלתי (בעל פה) מטניה-בלי-שם-משפחה-מצוות-עדי היתה: "כשפונים אלינו בנושא פטירת לקוח, יש להציג תעודת פטירה (המהווה אסמכתה לסיבה בעטיה אנחנו מוסרים פרטים לגורם שלישי), מספר תעודת זהות וארבע ספרות אחרונות של אמצעי התשלום (זיהוי טלפוני מלא ללקוח). לאחר שהתקבלו, נוכל למסור את הסיסמאות לכל שירותי 013 Netvision אליהם היה מנוי הלקוח, כולל דוא"ל וגיבוי ענן. צריך לקחת בחשבון שזה אפשרי רק בתנאי שהמנוי לא נותק על ידי הלקוח לפני מותו: אם הלקוח סגר את תיבת הדואר שלו, אין דרך לשחזר או למשוך את הנתונים: ברגע שהתיבה נסגרה, היא סגורה וזהו. אם בני המשפחה מעוניינים להמשיך ולהשאיר את תיבת הדוא"ל שלו פעילה, עליהם לבצע העברת בעלות על כתובת הדוא"ל: הכתובת נשארת ללא שינוי, אבל היא עוברת לבעלות בני המשפחה המעוניינים להמשיך ולתפעל אותה". כיוון שנטוויז'ן מפעילה מסלולים שונים ללקוחות פרטיים ועסקיים, שאלתי האם יש הבדל במדיניות במקרה של מות משתמש בין לקוח פרטי לעסקי, ותשובתה היתה: "במקרה של מנוי פרטי, יש לספק את הפרטים שציינתי. במקרה של מנוי עסקי, יוכל לקבל את הפרטים רק בעל העסק, או איש קשר מטעם העסק (שכבר רשום ומזוהה במערכת של נטוויז'ן). יש להציג תעודת פטירה, מספר ח.פ. או מספר ת.ז. (תלוי באופן בו העסק נרשם בנטוויז'ן כשהצטרף לשירות), וארבע ספרות אחרונות של אמצעי תשלום".  
    • במסמך של הממ"מ נכתב שהתשובה של 012 סמייל היתה: "מסירת מידע פרטי של מנוי מותנית בהשלמת תהליך זיהוי שבמסגרתו מתבקש המנוי למסור פרטים אישיים שונים כדוגמת מס' ת.ז של המנוי ופרטי כרטיס האשראי שלו. זאת כדי למנוע מסירת מידע של המנוי לגורם בלתי מורשה. במקרה של פניית מקורב לנפטר המודיע לחברה על פטירת המנוי, על פי הנוהל, החברה מאפשרת ניתוק משירות הגישה לאינטרנט אותו רכש המנוי אשר בעקבותיו נמחקת תיבת הדוא"ל של המנוח". התשובה שאני קיבלתי ב-2012 ממירב-ללא-פרטים-מזהים-נוספים היתה שונה (צילומסך להלן): "ע"פ תשובת המחלקה המשפטית אין לאשר גישה למייל ללא צו בית משפט". 

    עד כאן לגבי תשובות הספקיות.

    נקודות נוספות הראויות לציון: 

    • בפברואר 2013 נפגשתי עם רמו"ט, ובעקבות הפגישה שלי איתם נקבעה פגישה במשרד המשפטים באפריל 2013. הנציגה בדיון מטעם רמו"ט, עו"ד מריה ג'מאל, אמרה שהיא שומעת על הנושא לראשונה ואני "קפצתי ממקומי" ואמרתי שהייתי אצלם בפגישה עם עו"ד עמית אשכנזי וניר גרסון. חבל שהיא לא עודכנה בכך לפני שהגיעה לדיון.  
    • באפריל 2013 הייתי כאמור בפגישה במשרד המשפטים, בייעוץ וחקיקה אזרחית. הם ביקשו שאשלח להם כמה חומרים בעקבות הפגישה, הכנתי בהתאם ושלחתי להם אותם שבוע לאחריה. מאז שלחתי להם עוד שישה מיילים עם חומרים מעניינים ורלוונטיים מהעולם (מיילים שפרושים על פני מאי 2013 עד אוגוסט 2014) ועד כה לא שמעתי מהם שוב. הנציגה מטעם משרד המשפטים בפגישה, עו"ד רעות אופק, אמרה שהייתי אצלם בפגישה באפריל – היא רק לא ציינה שמדובר באפריל 2013, מה שנתן את הרושם השגוי שמדובר באפריל 2014, מה ששוב "הקפיץ אותי" ממקומי.
      מעבר לכך, היא בעיקר אמרה ש"הם מבינים שזה נושא חשוב אבל לא היו להם משאבים לקדם את זה עד עכשיו" (ציטוט מזיכרון בלבד, הפרוטוקול טרם פורסם), וזה גם משתקף בהודעה הרשמית של הועדה שיצאה לעיתונות. 

    התייחסותי להצעת החוק:


    רק בבוקר הדיון קיבלתי עותק מהצעת החוק של חברת הכנסת עדי קול בנושא. להלן התייחסותי אליה: 

    הפיתרון המוצע אינו מספיק טוב, מספק או מלא: 
    • הניסוח הנוכחי של חוק הירושה הוא: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". הצעת החוק היא לשנות סעיף זה ל: "במות אדם עובר עזבונו, לרבות נכס דיגיטלי, ליורשיו".
      ניסוח זה אינו נכון בעיני כי לשון החוק כרגע אינה: "במות אדם עוברים נכסיו ליורשיו", אלא "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", ולכן, אם כבר הולכים על תיקון סעיף זה, התיקון צריך להיעשות באותה רוח: "במות אדם עובר עזבונו, לרבות עזבונו הדיגיטלי, ליורשיו".
    • חברת הכנסת קול גם הציעה שיתווסף סעיף הסבר שבו יהיה כתוב "נכס דיגיטלי- לרבות חשבונות דיגיטלים, דואר אלקטרוני, מדיה חברתית, בלוג וכן נכסים נוספים אותם יקבע השר" (הטעויות במקור).
      חוק הירושה כרגע אינו כולל רשימה של מה נחשב עיזבון ומה נכלל בעיזבון, ככל הנראה בכוונה, כדי לא לייצר "רשימה סגורה". ברוח החוק, מן הראוי לא לפרט מה נחשב עיזבון דיגיטלי ומה נכלל בו, כדי לא ליצור "רשימה סגורה", ולכתוב רק עיזבון דיגיטלי. 
      אם כבר מחליטים מאיזושהי סיבה כן לפרט, אזי ניסוח החוק על ידי ה-ULC בארה"ב כבר פירט את זה מצוין ואפשר להעתיק משם, במקום להשתמש ברשימה חלקית וחסרה: 
    (4) “Digital account” means an electronic system for creating, generating, sending, sharing, communicating, receiving, storing, displaying, or processing information which provides access to a digital asset which currently exist or may exist as technology develops or such comparable items as technology develops, stored on any type of digital device, regardless of the ownership of the digital device upon which the digital asset is stored, including but not in any way limited to, email accounts, social network accounts, social media accounts, file sharing accounts, health insurance accounts, health care accounts, financial management accounts, domain registration accounts, domain name service accounts, web hosting accounts, tax preparation service accounts, online store accounts and affiliate programs thereto, and other online accounts which currently exist or may exist as technology develops or such comparable items as technology develops.
    (5) “Digital asset” means data, text, emails, documents, audio, video,  images, sounds, social media content, social networking content, codes, health care records, health insurance records, computer source codes, computer programs, software, software licenses, databases, or the like, including the usernames and passwords, created, generated, sent, communicated, shared, received, or stored by electronic means on a digital device. 
    (6) “Digital device” means an electronic device that can create, generate, send, share, communicate, receive, store, display, or process information, and such electronic devices shall include, but not limited to, desktops, laptops, tablets, peripherals, servers, mobile telephones, smartphones, and any similar storage device which currently exists or may exist as technology develops or such comparable items as technology develops.
    (7) “Electronic” means relating to technology having electrical, digital, magnetic, wireless, optical, electromagnetic, or similar capabilities.

    • הצעת החוק הנוכחית אינה כוללת תיקון לסעיף 8 לחוק הירושה, שזה הסעיף שלא מאפשר לנהל באופן דיגיטלי את העיזבון הדיגיטלי.
      כפי שאני חוזרת ואומרת וכפי שאמרתי גם בדיון, הצעת חוק שלא נותנת פיתרון גם לזה, לא באמת פותרת את הבעיה.  

    התייחסותי לידיעה שהתפרסמה בידיעות אחרונות: 


    חברת הכנסת קול העבירה ידיעה לעיתונות שהתפרסמה במוסף ממון של ידיעות אחרונות בבוקר הדיון ובו הכריזה על הצעת החוק.
    לצערי: 
    • ידיעות אחרונות השתמשו לגרפיקה בגודל כרבע עמוד בנתונים מתוך הסקר שערכתי - אך לא נתנו לבלוג קרדיט. 
      הסקר נערך על ידי הבלוג "אבק דיגיטלי" וביוזמתו, בשיתוף פעולה עם הבלוגים "חדר 404" – עידו קינן וג'וני זילבר ו- "מדע אחר" – ד"ר רועי צזנה. תוצאות הסקר עובדו על ידי הבלוג "אבק דיגיטלי" ומוצגות בו באופן בלעדי.
      את התוצאות המלאות של הסקר כולו, שערכתי ב-2013, ניתן לראות כאן
    • הכותרת של הידיעה בעיתון התמקדה בפייסבוק, בעוד אני אומרת שאין לי יומרות או אשליות לגבי האתרים, הספקיות והפלטפורמות הבינלאומיות שבשירותיהם עושים שימוש גם ישראלים, ואני קוראת לשינוי בכל הנוגע לאתרים, הספקיות והפלטפורמות הישראליות.
    • כתוצאה מכותרת זו, כשחברת הכנסת קול פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את הידיעה מהעיתון, רוב התגובות היו לועגות והתמקדו אף הן בפייסבוק בלבד.
      השתדלתי לא להצטער / להתייאש יתר על המידה כשקראתי את התגובות של אנשים בורים ש - לשמחתם - אין להם מושג במה מדובר, והשתדלתי לענות להם כמיטב יכולתי, ולהראות להם את התמונה הרחבה יותר.
      הגבתי לא/נשים ששיתפו את התמונה, ובין השאר למישהי שאין לי מושג מי היא, כי הגעתי לפרופיל שלה לראשונה השבוע כתוצאה מהשיתוף שלה של התמונה שעדי קול העלתה. כתבתי לה בנימוס, כמו שכתבתי לכל מי שיכולתי להגיב על השיתוף שלו/ה, שאולי אם היא תקרא את מה שאמרתי בדיון היא תבין יותר במה מדובר, ובתגובה, היא קראה לי "לוביסטית". אני מודה שבהתחלה נעלבתי, אבל אחר כך זה שעשע אותי קלות: לוביסטית של מי או של מה, בדיוק?
      כשנכנסתי לפרופיל שלה שוב כדי לצלם את הצילומסך הזה, גיליתי שהיא הקדישה לי פוסט שלם (שמאז מחקה אותו), שבו כינתה אותי "לוביסטית וטוקבקיסטית בתשלום".
      בדרך כלל מקובל להאמין שבגן עדן אין wifi, אז אמשיך באותו קו מחשבה ואניח שגם אין שם PayPal. 
      אני אומרת כל הזמן שזכותו של טל עומדת לי בכל מה שאני עושה מאז מותו, אבל אני מודה שזה לא כולל העברות בנקאיות מהעננים.


    צילומסך של הפוסט, שבינתיים נמחק, בעקבות תגובות שלי אליה שם
    (כתבתי לה שאין צורך להסתיר את השם שלי, לי אין במה להתבייש)

    אם נניח לרגע את האנקדוטה הזו ואת שאר התגובות הלא ענייניות בצד, אני רוצה לקוות שבטווח הרחוק:  
    גם הציבור הרחב יצליח להתעלות מעל לניסוח החסר והבעייתי של הידיעה בעיתון ולהבין את חשיבות הנושא, גם המחוקקים יוציאו תחת ידיהם הצעת חוק שתיתן מענה מקיף, שלם ואמיתי לבעיה הזו, וגם שהצעת החוק הזו תאושר ותיכנס לתוקף בהקדם. 


    ------------------------------------------------------------------------------------------------------------

    פוסט זה פורסם גם ב'קפטן אינטרנט' בהארץכמה הערות על הדיון בכנסת על המוות הדיגיטלי
    //

    יום שבת, 6 בדצמבר 2014

    כיסוי תקשורתי בעקבות הדיון בכנסת

    בעקבות הדיון בכנסת: 
    • ב-1/12/14 התראיינתי לתוכנית "חמש בערב" ברדיו 103FM עם בן כספית ואריה אלדד. לינק להאזנה כאן.  

    תמונות אפשר לראות כאן
    את מה שאמרתי בדיון בכנסת אפשר לקרוא כאן ולראות כאן (אתר ערוץ הכנסת לפעמים בעייתי לצפייה ומצריך פתיחה מאקספלורר :| ). מה שאמרתי מתחיל בתזמון 09:25. 
    //

    יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

    וידאו ותמונות מהדיון בכנסת

    את מה שאמרתי בדיון בכנסת אפשר לקרוא כאן ולראות כאן






    צילם: ארז כהן 

    צילם: ארז כהן 

    צילומסך מתוך השידור בלייב בערוץ הכנסת: אמיר שמש


    תודה לארז כהן על התמונות שצילם. 
    //

    יום שני, 1 בדצמבר 2014

    מה שאמרתי היום בדיון בכנסת

    ב-1/12/14 הוזמנתי לפתוח את הדיון שהתקיים בועדת פניות הציבור בכנסת בנושא עיזבון דיגיטלי. תמונות אפשר לראות כאן.
    זה מה שאמרתי:
    ----------------------------------------------------------------------------------------------------------

    בואו נדבר רגע עליו: 




    זה אחי הבכור, טל שביט, עיתונאי הרכב האהוב והנערץ, האיש שייסד את התרבות המוטורית הדו-גלגלית בארץ, כשהוא מצולם כאן בכנסת בוועדת הכלכלה ב-2009.
    טל נהרג מפגיעת מכונית ב-2/3/11, כשהוא בן 55 וחצי.

    בואו נדבר רגע עלי:

    בעקבות המוות שלו התוודעתי לעולם הזה של המוות הדיגיטלי, ומאז, כבר יותר משלוש וחצי שנים, אני כותבת על זה, חוקרת את זה באופן עצמאי ומרצה על זה.
    אני חברה בשתי קבוצות חוקרים בינלאומיות ובשנה שעברה הייתי חברה עם ד"ר ארז כהן בקבוצת חוקרים בישראל.
    כתבתי חוברת שהיא מדריך להתמודדות עם ההיבטים הדיגיטליים שנלווים למוות כיום, ערכתי סקר שהוא הראשון בישראל שעסק בנושאים האלו, השתתפתי באי-כנס ובסימפוזיון בינלאומיים באנגליה וכתבתי מאמר עם ד"ר רועי צזנה שהתפרסם בפינלנד.

    בואו נדבר רגע עליכם:

    בלי להכיר אתכם, אני יודעת על כל אחד מכם ארבעה דברים:

    1. יש אנשים שאתם אוהבים,
    2. יש אנשים שאוהבים אתכם, 
    3. יום אחד אתם תמותו 
    4. ויום אחד הם ימותו. 
    זה עד כדי כך פשוט.
    כשמישהו שאתם אוהבים ימות, אתם תרצו כמה שיותר ממה שהוא או היא ישאירו אחריהם. וכשאתם תמותו, מי שאוהב אתכם ירצה כמה שיותר ממה שאתם תשאירו אחריכם. זה טבעי ואנושי.

    אז איפה הבעיה?

    הבעיה היא שבעבר אנשים היו משאירים אחריהם דברים פיזיים, שלאנשים שאוהבים אותם היה מאד קל לאתר אותם ולגשת אליהם. והיו נורמות חברתיות, ותקדימים משפטיים וחקיקה כדי להסדיר את ההורשה שלהם או את הגישה אליהם.
    כיום, הרבה ממה שאנשים משאירים אחריהם הוא דיגיטלי. ופתאום, האנשים שאוהבים אותם מגלים שזה קשה-עד-בלתי-אפשרי לאתר את זה, ועוד יותר קשה לגשת אל זה.
    תחשבו רגע: כמה חשבונות מקוונים יש לכם? כמה חשבונות מקוונים יש לבן או בת הזוג שלכם? כמה חשבונות מקוונים יש לילדים שלכם? ובלי להכיר אתכם, אני יכולה לענות: המון. ו(עדיין) אין נורמות חברתיות, אין תקדימים משפטיים ואין חקיקה כדי להסדיר את ההורשה של זה או את הגישה לזה.
    וזה גורם למשפחות כאב נוסף – בתקופה שהיא כל כך קשה גם ככה.

    בואו נדבר רגע על כמעט כל אוכלוסיית ישראל:

    אתם מבינים לגבי כמה אנשים זה רלוונטי? כמה אנשים נתקלים וייתקלו בבעיה הזו? כי מדובר בכל מי שהיתה להם נגיעה למחשב, לטלפון חכם ו/או לאינטרנט, בכל מקום, בכל אוכלוסיה ובכל גיל.
    וזה לא שאני מתריעה על משהו עתידני – זה קורה כבר עכשיו, וזה רק ילך ויתגבר.

    בואו נדבר רגע על מט בילנד:



    מט היה בן 29 כשהוא נפטר מסרטן (לימפומת הודג'קין). מט ידע שהוא עומד למות אז הוא טיפל בהכל – חוץ מאשר בדברים הדיגיטליים: פשוט כי הם לא חשבו על זה. אשתו, אשלי, אחרי שהם היו זוג במשך עשר שנים ונשואים במשך חמש שנים, מצאה את עצמה בגיל 31 אלמנה עם ילד קטן. ואז, היא מצאה את עצמה גם נעולה מחוץ לכל החשבונות המקוונים שלו.

    בואו נדבר רגע על ג'ייק אנדרסון:





    ג'ייק היה בן 19 כשנמצא בחורף שעבר לאחר שקפא למוות בלילה על גדת נהר. להורים שלו אין מושג איך הוא הגיע לשם ולמה, אז הם רוצים לעבור על הטלפון שלו ולהבין מהתכתובות שבתוכו מה קרה. והם לא יכולים, כי אין להם את ההרשאות המתאימות. אמא שלו, קריסטי, אמרה: "אף אחד לא צריך להתמודד עם המכשולים שאנחנו התמודדנו איתם" - "אני אמשיך להחזיק את הטלפון שלו פעיל עד שאוכל להיכנס לכל מה שיש שם" - "אני מחפשת סגירה".
    איך אתם הייתם מרגישים אם לא הייתם יכולים לראות את התקשורת האחרונה של הילד שלכם אחרי שהיה נמצא מת בנסיבות לא ברורות?
    ההורים שלו, ביל וקריסטי, מקדמים בחודשים האחרונים עצומה שקוראת לשינוי החקיקה במינסוטה בארה"ב, שם הם גרים.

    בואו נדבר רגע על אריק ראש: 




    אריק היה בן 15 כשהתאבד ב-2011. הוא לא השאיר מכתב. את ההורים שלו, ריקי ודיאן, זה תפס בהפתעה מוחלטת. לא היה להם מושג שהוא היה בכזו מצוקה. הם רצו לדעת מה הוביל את בנם לקחת את חייו שלו – ומצאו את עצמם נעולים מחוץ לכל החשבונות המקוונים שלו, שיכלו לשפוך אור על התעלומה הכואבת הזו.
    קחו רגע ותדמיינו את זה: אם חס וחלילה היה קורה אסון, איך הייתם מרגישים אם הייתם מוצאים את עצמכם, בנוסף לכל, גם נעולים מחוץ לתכתובות האחרונות, לסרטי הוידאו האחרונים, לתמונות האחרונות? לתשובות לתעלומה שאולי נפתחה עם המוות?
    בעקבות מה שהם עברו באופן אישי לאחר מותו, ההורים של אריק שינו את החקיקה בוירג'יניה בארה"ב, שם הם גרים, כדי לוודא שהורים יקבלו גישה לחשבונות של קטינים לאחר מותם באסונות הבאים.

    ואני אומרת לכם, בואו לא נחכה להורים האבלים הישראלים הראשונים שיסבלו מהתמודדות עם ההיבטים הדיגיטליים של המוות כדי לשנות את החקיקה בארץ. יש כאן כבר מספיק כאב, מוות ושכול גם ככה. בואו נשנה אותה כבר עכשיו.

    אין לי אשליות או יומרות לגבי שינוי מדיניות האתרים, הספקים והפלטפורמות הבינלאומיות שבשירותיהם משתמשים גם ישראלים – אבל בהחלט אפשר, צריך ורצוי לחולל שינוי בישראל.

    לפעמים אנשים רוצים גישה, אבל לפעמים אנשים צריכים גישה, כי לא מדובר רק בדברים בעלי ערך רגשי. מדובר גם בדברים בעלי ערך עסקי וכספי: מה אם אין גישה לחנות המקוונת, או לרשימת החובות והספקים, או לרשימת המלאי, או לרשימת התפוצה של הלקוחות שצריך ליידע אותם שקרה אסון, כי כל זה מנוהל באופן מקוון, ואין את שם המשתמש והסיסמה?
    קחו רגע לחשוב: מי יודע את שמות המשתמש והסיסמאות שלכם? את של מי אתם יודעים?

    בניגוד לספקיות, האתרים והפלטפורמות הבינלאומיות שגם ישראלים משתמשים בהם, שמפרסמים בבירור מהי המדיניות שלהם לגבי הענקת גישה / עותק מתכולת החשבון - לאחר מות בעל החשבון – או אולי לא לתת גישה / עותק, לא מצאתי מ-2012 ועד היום אף אתר, ספקית או פלטפורמה ישראליים שמפרסמים מהי המדיניות שלהם במקרה כזה.
    כשביררתי אחת אחת מהי המדיניות, מצאתי טווח רחב של תשובות: מ"תביאו צו מבית משפט" ועד "אפילו אל תביאו תעודת פטירה": 






    חשוב לי להדגיש שלא מדובר רק בצורך בהסדרת הגישה או קבלת העותק לאחר המוות: מדובר על כך שצריך לעודד אנשים לקבל את ההחלטות שלהם בעצמם, בעודם בחיים, ולא להיות תלויים במדיניות ש: א. הם לא יודעים מהי כי היא לא מפורסמת וב. עלולה להשתנות. צריך לעודד אנשים לנהל את המורשת, הנכסים, העיזבון והתכנים הדיגיטלייים שלהם בעצמם, בעודם בחיים. שהם יהיו אלו שיחליטו איזה חשבון ייסגר ואיזה חשבון יעבור הלאה, ולמי.

    זה מה שאני עושה מאז שטל נהרג, אני פועלת בשני המישורים האלו:
    לעודד אנשים לנהל בעצמם את העיזבון הדיגיטלי שלהם,
    ולספק מידע למשפחות של אנשים שנפטרו שלא ניהלו את העיזבון הדיגיטלי שלהם. 


    כל פיתרון שיבוא, צריך לתת מענה לשני המסלולים האלו: גם לאפשר לישראלים לנהל את העיזבון הדיגיטלי שלהם באמצעים דיגיטליים באופן חוקי, מה שכרגע בלתי אפשרי בחקיקה הישראלית הנוכחית,
    וגם להסדיר את מתן הגישה או העותק של תכולת החשבון לאחר המוות, במקרים שהנפטר לא ניהל זאת בעודו בחייו. 

    ב"חלומות הוורודים" שלי להסדרת הנושא, ישראל תוכרז כמדינת opt out. כלומר, שידעו שבישראל באופן גורף קרובים או יורשים כן מקבלים גישה לחשבונות הדיגיטליים של הנפטר – אלא אם הוא הנחה אחרת.
    אם יש אנשים שיודעים שהפרטיות שלהם חשובה להם גם אחרי מותם – בבקשה, שישאירו הנחיות לסגור או למחוק חשבונות מסוימים או את כולם. זו בקשה לגיטימית וצריך לכבד אותה. וצריך לפרסם בקרב הגולשים שזו המדיניות בישראל, ושיערכו בהתאם.
    בנוסף, צריך לעודד אנשים לנהל את זה עוד בעודם בחיים. צריך להעלות את המודעוּת לנושא. בדנמרק למשל, בבתי חולים, מחלקים חוברות רשמיות עם נקודות למחשבה ולטיפול, ועיזבון דיגיטלי מופיע בהן.
    בצבא, כל אחד שמתגייס, צריך שבטופס פרטים אישיים שלו תהיה התייחסות גם לנכסים הדיגיטליים, ובכל בסיס חדש או תפקיד חדש הוא או היא יצטרכו לאשרר את ההחלטה שלהם או לשנות אותה, כרצונם.
    דמיינו לרגע עד כמה הכל היה יותר פשוט ככה.

    זו בעיה מודרנית וצריך לתת לה מענה מודרני ולישראל יש הזדמנות להיות אחת מהראשונות שתהיה לה חקיקה בעניין.
    כשאדם אהוב מת, יש כל כך הרבה כאב שנלווה לכך שאין מה לעשות לגביו ואין איך להקל עליו. אבל אנחנו לפחות יכולים לאפשר למי שנשאר גישה חלקה ומהירה לעיזבון, למורשת, לנכסים ולתכנים הדיגיטליים שהמת השאיר אחריו, כדי שלא יאבדו גם אותם.
    לפחות בזה אנחנו יכולים להקל עליהם, ולפחות את הכאב הזה אנחנו יכולים לחסוך להם.


    ----------------------------------------------------------------------------------------------------------


    התמונות של טל בדיון של ועדת הכלכלה בכנסת צולמו באוקטובר 2009 על ידי גלעד קוולרצ'יק, ותודה על רשותו לשימוש בתמונות. 
    תודה לינוקא ולטל זהר על עזרתם באיתור הקבצים המקוריים.  

    ----------------------------------------------------------------------------------------------------------

    ניתן גם לצפות במה שאמרתי:



    //