כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שלישי, 1 ביולי 2014

בעקבות הפרסומים בווטסאפ ופייסבוק לפני ההודעה הרשמית על מות שלושת הנערים

ממתי אתם כבר ידעתם ששלושת הנערים לא בחיים? 
ועם מי שיתפתם את זה שאתם כבר יודעים, ומתי? 

אני קיבלתי ווטסאפ ב 19:57: 


ואז התחלתי לשים לב למה שכבר מסתובב גם בפייסבוק: 

רונית צח רומזת:


גם אלון בן דוד רומז


אנשים אחרים כותבים-בלי-לכתוב, כמו חגי מטר וערן קלימי



מה שגרם לתגובות כמו: 



בהארץ וב-ynet פרסמו את הידיעה בו זמנית, ב 20:30, אחרי שבני משפחותיהם קיבלו את הידיעה המרה - ואחרי שבמשך לפחות חצי שעה אנשים אחרים רבים כבר ידעו - והפיצו הלאה: 



בעקבות הפרסומים שהופיעו לפני ההודעות הרשמיות, אני חוזרת על המלצתי: אל "תשוויצו" במה אתם יודעים. אל תתגאו בכך שאתם יודעים לפני אחרים. אל תמהרו לפרסם. אל תשאפו להיום הראשונים שמפרסמים: תשאפו להיות השניים שמפרסמים. בפוסט הזה: איך להודיע על מוות בעידן מקוון? - חלק א' אני מסבירה למה. 

כמו כן, אל תזדרזו לשלוח טקסט של ניחומים לאבלים הטריים. עוד יהיה לכם מספיק זמן לכך. גם כאן, חכו עד שתהיה בידיכם ידיעה וודאית שהם כבר יודעים - הרי לא הייתם רוצים להיות אלו שמבשרים להם, בטעות, נכון? 



מייגן בורן בת ה-22 גילתה ב-2012 שבעלה, ג'וש בן ה-25, נהרג באפגניסטן, כתוצאה מסמס תנחומים ששלחה אשתו של חייל ששירת איתו, וידעה לפניה. כיוון שג'וש היה חייל והיה באפגניסטן, מייגן הבינה בדיוק מה אומר הסמס שקיבלה, שהקדים את יחידת הצבא הרשמית שהיתה בדרכה אליה. 

מכר של אחותי, שידע, לפנינו, שטל נהרג, כמו חצי מהמדינה בערך, שלח לה סמס לפני שידענו ובו כתב לה שהוא משתתף בצערה. למזלנו, הוא לא המשיך את המשפט ולא כתב לה ש"הוא משתתף בצערה על מות אחיה", אלא רק ש"הוא משתתף בצערה". כיוון שאחותי לא העלתה על דעתה שקרה לנו אסון במשפחה ושהוא יודע לפניה, היא לא הבינה על מה הוא מדבר באמצע יום עבודה ושלחה לו סמס בחזרה: "למה אתה מתכוון?" הוא הבין מתגובתה שאנחנו עוד לא יודעים, ולא ענה לה. לאחר שהידיעה הגיעה אלינו, היא הבינה, אבל זה היה עלול להתפתח בצורה שונה לחלוטין. על הידיעה שעלתה ב-nrg לפני שהמשפחה שלנו ידעה קראו כאן.

ולכן, אני מרחיבה את ההמלצה שלי וקוראת לכם לא למהר ולשלוח הודעת תנחומים. חכו. עוד יהיה לכם את שארית חייהם כדי להיות שם בשבילם. הסיכון שאתם תהיו אלו שיבשרו להם צריך לרסן אתכם, ולעלות על הרצון שלכם להביע את רגשותיכם, גם אם יש לכם כוונה טובה. 


עדכון 1/7/14, 12:20: 
הסתבר לי עכשיו שסבו של גיל-עד אכן גילה את הידיעה המרה בעקבות סמס נמהר מחבר. הפוסט הזה נכתב לפני כן. 

עדכון 2/7/14:
לפי מה שדבורית שרגל כתבה ב-1/7/14 בבלוג שלה, Velvet Underground, הידיעות הסתובבו כבר הרבה קודם לכן: 
"כמו שכתבתי בפוסט סיכום החודש אתמול בלילה, מגיפת ברברת וקשקשת תקפה את הכתבים באולפן ובשטח, תוך שהם מתפתלים תחת צו איסור פרסום דבר מציאת הגופות, כשבשש וחצי בערב אמש כבר לא נותר אדם במדינה שלא ידע על כך. מערכת הקשר האלטרנטיבית בווטסאפ עבדה ביעילות. אם כולם ידעו, כולל המשפחות שיודעו ראשונות, מה תועלת הייתה בצו? “פרוצדורות”, אמרו לנו".
ולכן אני חוזרת ומדגישה: אתם יכולים לקחת אחריות על עצמכם. קיבלתם ווטסאפ? תבחרו לא להעביר אותו הלאה. 


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
את פוסט ההמשך שכתבתי בנושא, בעקבות הפרסומים המוקדמים מדי על מות 13 החיילים, ניתן לקרוא כאן

פוסט זה התפרסם לאחר מכן כטור אורח ב"קפטן אינטרנט" בהארץ: גם בעידן הפוסט צא"פ אתם לא חייבים להיות הראשונים לפרסם סטטוס

4 תגובות:

  1. בטוויטר זה פורסם הרבה לפני כל מה שהבאת פה

    השבמחק
    תשובות
    1. כמו שכתבתי:
      אל "תשוויצו" במה אתם יודעים. אל תתגאו בכך שאתם יודעים לפני אחרים. אל תמהרו לפרסם. אל תשאפו להיום הראשונים שמפרסמים: תשאפו להיות השניים שמפרסמים.

      מחק
    2. תודה ורד. פוסט חשוב ביותר

      מחק

//