תוצאות הסקר "מה נשאיר אחרינו?" - חלק 3: מוכנוּת לתת ורצון לקבל

עדכון 30/11/14: תוצאות הסקר זמינות מעתה גם ב-pdf שכאן. 

שאלנו לגבי חמישה דברים, האם היית מוכן לתת ליקיריך גישה אליהם, ולגבי אותם חמישה דברים האם היית רוצה לקבל גישה למה שיקיריך ישאירו אחריהם: תיבות דוא"ל, טלפונים סלולריים על תכולתם, פרופילים ברשתות החברתיות, היסטוריית הגלישה והיסטוריית החיפושים במנועי חיפוש.
כל אחת מהשאלות לגבי חמשת התכנים הדיגיטליים האלו נשאלה גם לגבי מוכנוּת לתת וגם לגבי רצון לקבל, לגבי שלושה מעגלים: בני הזוג שלנו, ההורים שלנו, והילדים שלנו. 

מוכנוּת לתת גישה 

תיבות אימייל - האם היינו מוכנים שתהיה גישה? התשובה משתנה בין בני זוג לבין הורים לבין ילדים, ואנחנו נראה את זה חוזר על עצמו גם בהמשך: התשובות לגבי הורים וילדים די דומות. % 69 מוכנים שלבני הזוג תהיה גישה לאימייל שלהם, לעומת % 42 אחוזים להורים ו % 49 לילדים. 

האם היינו מוכנים לתת גישה לפרופילים שלנו ברשתות החברתיות? % 76 היו מוכנים שלבני הזוג תהיה גישה, לעומת % 46 להורים ו % 57 אחוז לילדים. 

האם היינו מוכנים לתת גישה לטלפון הסלולרי וכל מה שהוא טומן בחובו: אנשי קשר, התכתבויות, תמונות? הנתונים כמעט זהים לאלו של הפרופילים ברשתות החברתיות: % 76 לבני הזוג, לעומת % 49 להורים ו % 54 לילדים. 

האם היינו מוכנים לתת גישה להיסטוריית הגלישה? כאן התמונה משתנה:

% 49 מוכנים שתהיה גישה לבני ובנות הזוג, אבל % 64 לא מוכנים שתהיה גישה להורים, ו % 59 אחוז לא מוכנים שתהיה גישה לילדים. אנחנו רואים שהמגמה של דמיון בין היחס שלנו להורים שלנו ולילדים שלנו, נשמרת. 

והשאלה החמישית והאחרונה: האם היינו מוכנים לתת גישה להיסטוריית החיפושים שלנו במנועי חיפוש? אנחנו רואים שוב שוני, אבל פחות קיצוני: % 48 מוכנים שתהיה גישה לבני הזוג, % 63 לא מוכנים שתהיה גישה להורים, ו % 57 לא מוכנים שתהיה גישה לילדים. 

אציג את הנתונים גם במרוכז: זו תמונת המצב לגבי מוכנוּת שתהיה גישה לבני הזוג: 

תמונת המצב לגבי מוכנוּת שתהיה גישה להורים: 

דוגמאות להערות שנכתבו בכתיבה חופשית על ידי מי שענו על השאלה הזו:

ריכוז התשובות לגבי מוכנוּת שתהיה גישה לילדים: 

כמה הערות שנכתבו על ידי מי שענו על השאלה הזו: 

רצון לקבל גישה 

נעבור לבדיקת הצד השני – האם היינו רוצים לקבל גישה לתכנים הדיגיטליים שישאירו אחריהם יקירינו? אותו תהליך: שאלנו לגבי אותם חמשת דברים, בחלוקה לאותן שלוש קבוצות: בני זוג, הורים, ילדים. 

האם היינו רוצים לקבל גישה לתיבות האימייל של יקירינו, אחרי מותם? אפשר להגיד בקיצור שכן:

אנחנו רוצים לקבל גישה למיילים של ההורים, אנחנו עוד יותר רוצים לקבל גישה למיילים של בני הזוג, ואנחנו ממש רוצים לקבל גישה למיילים של הילדים. 

מה לגבי הפרופילים ברשתות החברתיות? 

מאד דומה למה שראינו במיילים: אנחנו רוצים לקבל גישה לרשתות החברתיות של ההורים, אנחנו עוד יותר רוצים לקבל גישה לרשתות החברתיות של בני הזוג, ואנחנו ממש רוצים לקבל גישה לרשתות החברתיות של הילדים. 

הטלפון הסלולרי, על כל תכולתו: 

אנחנו אפילו עוד יותר רוצים לקבל גישה. 

היסטוריית הגלישה – האם נהיה מעוניינים בגישה אליה? 

כאן התמונה שוב נראית אחרת – אנחנו ממש לא רוצים גישה להיסטורית הגלישה של ההורים שלנו, אנחנו לא רוצים גישה להיסטורית הגלישה של בני הזוג שלנו, אבל אנחנו בהחלט רוצים גישה להיסטוריית הגישה של הילדים שלנו. 

מה שמביא אותנו אל היסטוריית החיפושים במנועי חיפוש:

כאן התמונה משתנה קצת שוב: אנחנו עדיין ממש לא רוצים גישה להיסטוריית החיפושים של ההורים שלנו, אבל הפעם אנחנו גם לא כל כך רוצים גישה להיסטוריית החיפושים של בני הזוג. אנחנו עדיין רוצים גישה להיסטוריית החיפושים של ילדינו.  

נסתכל על זה שוב במבט על: 

האם היינו רוצים גישה לתכנים של בן/ת הזוג?

כן בהחלט לגבי תיבות אימייל, רשתות חברתיות וסלולריים - ולא לגבי היסטוריות גלישה וחיפושים. 

נתוודע לעוד כמה הערות של העונים על השאלה הזו: 

האם נרצה גישה לתכנים של הורינו? 

כן לגבי אימיילים, רשתות חברתיות וסלולר – וממש לא לגבי היסטוריות גלישה וחיפוש. 

והתשובות במרוכז לגבי ילדים: 

אנחנו מאד רוצים לקבל גישה למיילים, לרשתות החברתיות ולטלפונים הסלולריים – ואנחנו רוצים, אבל פחות, גישה להיסטוריות הגלישה והחיפושים שלהם. 

נכיר עוד כמה הערות של מי שענו על השאלה הזו. 

המשך התוצאות בחלק הרביעי, שעוסק ב: מה הגישה שלנו? ובגברים לעומת נשים. 
החלקים הקודמים:
החלק השני, שעוסק בברירת מחדל. 
החלק הראשון, שעוסק בהקדמה ובנתונים הדמוגרפיים.