סיריאסלי, יאהו?

ג'סטין אלסוורת' היה חייל מארינס בצבא ארה"ב. 

ג'סטין אלסוורת'

הוא שירת בעיראק ושלח משם תמונות ומיילים למשפחתו באמצעות חשבון המייל שלו ביאהו: 

 צילומי מסך של מיילים שג'סטין שלח למשפחתו מעיראק באוקטובר 2004, 

זמן קצר לפני שנהרג שם בנובמבר 2004

תמונה של ג'סטין בעיראק ששלח משם למשפחתו במייל

ג'סטין נהרג בעיראק בנובמבר 2004, כשהיה בן 20, באקט של גבורה שזיכה אותו בעיטור הארד ובאות הגבורה של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. אבל הוא לא התפרסם בגלל נסיבות מותו, אלא בגלל הכיסוי התקשורתי הנרחב שקיבלה התביעה של משפחתו את יאהו לאחר מותו, בבקשה לקבל גישה לחשבון המייל שלו (כתבתי על כך בכתבה השניה בסדרת הכתבות שכתבתי ל-ynet ב-2011). למִילים ולתמונות שקיבל ושלח בזמן שהיה בעיראק היתה חשיבות עצומה עבורם לאחר מותו.  

לאחר מאבק משפטי, בית משפט הכריע לטובת המשפחה (שלא קיבלה סיסמת כניסה, אבל קיבלה עותק מתכולת תיבת הדוא"ל שלו על גבי DVD). בתגובה, יאהו החמירה את תנאי השימוש שלה, כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו:

 צילומסך: תנאי השימוש של יאהו

על פי תנאי השימוש הנוכחיים: מבחינת המשתמש, העברה או הורשה של החשבון ביאהו מהווה הפרה של תנאי השימוש, ומבחינת החברה, יאהו לא תספק גישה או סיסמה לאף אחד במקרה של מות בעל החשבון, גם לא לקרוביו או יורשיו החוקיים.  

לאחרונה, צוות מומחים בארה"ב גיבש הצעת חוק אחידה לכל מדינות ארצות הברית בנושא עיזבון דיגיטלי, לאחר עבודה מאומצת וממושכת בוועדה שהוקמה לנושא ב- ULC. לעריכת המסמך הסופי תרמו כ-130 איש: לא רק עורכי דין ומשפטנים מהפרקטיקה, מלשכת עורכי הדין ומהאקדמיה, כולל אלו המתמחים בקשישים ובעיזבון, אלא גם אנשי מקצוע מתחומי הבנקאות, ספקיות האינטרנט, הגנת הצרכן והגנת פרטיות (ותודה לג'ים לם שפירט בבלוג שלו, Digital Passing). ההצעה אושרה ביולי 2014 במליאה השנתית של ה-ULC ומדינת דלוור היתה הראשונה לאמץ אותה, כבר באוגוסט 2014. אני (וקולגות שלי מתחום המוות הדיגיטלי מרחבי העולם) מקווים שמדינות נוספות יאמצו אותה בהקדם.   

תמצית הצעת החוק החדשה היא שלמנהלי עיזבון תהיה גישה וזכות לניהול עיזבון דיגיטלי של אדם שנפטר, ממש כפי שיש להם גישה וזכות לניהול עיזבון פיזי של אדם שנפטר, תוך כיבוד רצונותיו. 

ויאהו? בספטמבר 2014 הם פרסמו שהם מתנגדים להצעת החוק הזו.
- לא רק שיש להם מדיניות נוקשה, בלתי מתפשרת ובלתי גמישה, הם גם מביעים תרעומת על החוק החדש. אם הטיעון שלהם היה שהם מתנגדים לנוסח החוק, ניחא. אם הטיעון שלהם היה שהם מעוניינים לשמור על פרטיות החשבון גם בלי קשר לרצון בעליו, מילא. אבל הטיעון שלהם הוא ש"זו צריכה להיות החלטת המשתמש":

צילומסך: הטאמבלר של יאהו

סיריאסלי, יאהו? אם כל כך חשוב לכם רצון המשתמש, למה אתם לא משיקים שירות דומה לזה של גוגל, כלי לניהול חשבון לא פעיל? (זה כלי לא מושלם, אבל לפחות זה צעד חשוב בכיוון הנכון). 

למה אתם לא מכריחים את המשתמשים שלכם לסמן מה הם היו רוצים שיקרה עם החשבון שלהם לאחר מותם, בדומה לכך שכתנאי לפתיחת חשבון אתם מכריחים אותם לסמן שקראו את תנאי השימוש? 

הצעה שלי לאתרים, ספקיות ופלטפורמות:

להכריח את המשתמשים לסמן מה היו רוצים שיקרה עם החשבון

אם לא יוכלו להיכנס אליו בעצמם כתוצאה ממחלה, פציעה, תאונה, נכות, מוות וכו'
עיצוב גרפי: נמרוד בנצור

למה ברירת המחדל שלכם - שהיא בעצם הברירה היחידה שאתם מציעים - היא שהחשבון יימחק וייסגר לאחר מות המשתמש? ומה אם המשתמש היה מעדיף שלאוהביו ואהוביו כן תהיה גישה לחשבון המייל הזה? הרי אם הוא או היא יעבירו הלאה את הסיסמה, הם מפרים את תנאי השימוש שלכם (למרות שקרוב לוודאי שלעולם לא תדעו על כך) ואם מנהלי העיזבון, הקרובים או היורשים החוקיים יפנו אליכם, בקשתם תענה בשלילה. אז איפה ואיך אתם מכבדים את רצון המשתמש? אתם הרי לא מאפשרים למשתמשים לבחור!

אני מסכימה אתכם שיש אנשים שהיו מעדיפים שהחשבון שלהם ייסגר עם מותם, זה רצון לגיטימי ויש לכבד אותו. אבל מה עם אלו שהיו רוצים אחרת? מהסקר שערכתי בשנה שעברה (בשיתוף פעולה עם הבלוגים 'מדע אחר' ו'חדר 404') עלה שאין תשובה אחת שנכונה לכולם, ושאם כבר, אז שהרוב כן היה רוצה לקבל גישה והיה מוכן לתת גישה (ד"ר רועי צזנה ואני כתבנו מאמר שהתפרסם בפינלנד בקיץ 2014 על הפער בין רצון הציבור לבין מדיניות הספקיות / אתרים / פלטפורמות בנושא). 

יאהו, זה נכון שלמשתמש יש זכות לפרטיות, אבל מה לגבי זכותו לשתף?  

------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פוסט זה פורסם גם ב'קפטן אינטרנט' בהארץ: אצל יאהו, החשבון מת איתכם.