ב-4/7/17 התקיים בועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דיון בשם: "הזכויות על נכסים דיגיטליים לאחר המוות" * שהוזמנתי לפתוח (גם את הדיון הקודם שהיה בכנסת בנושא, בועדת פניות הציבור בדצמבר 2014, הוזמנתי לפתוח).
הכנתי חומרים לחלוקה לבאי הועדה ושיתפתי אותם אתכם כאן: הראשון נגע בחברות תקשורת ישראליות, השני בחקיקת מוות דיגיטלי בעולם, השלישי הביא מכתב מהורים שכולים והרביעי את תוצאות הסקר שערכתי בנושא בארץ כבר ב-2013.
אבל האתגר העיקרי שעמד בפני היה כתיבת הטקסט שלי לפתיח הדיון, והכנת המצגת שנלוותה אליו.
את מה שהורדתי מן הטקסט (בדיעבד - לצערי) תוכלו לקרוא כאן - ועדיין לא הצלחתי הפעם לעמוד במסגרת הזמן שהוקצה לי.
מה שכן אמרתי היה:
שלום, שמי ורד שביט.
לא תכננתי את זה מראש: הפכתי להיות מומחית למוות דיגיטלי.
מאז מותו של אחי, טל שביט, שנהרג מפגיעת מכונית ב-2/3/2011, הקדשתי חלק ניכר משש השנים האחרונות של חיי לפעילות לקידום הנושא בארץ ובעולם, ואני הראשונה שפעלה להעלאת המודעוּת לנושא בארץ.
בשנה וחצי האחרונות יכולתי להקדיש לכך פחות, כיוון שאבא שלי חולה.
זה מובן מאליו שהלוואי ואחי עדיין היה חי.
אבל - גם הלוואי ולא הייתי מכירה אף פעם את התחום הזה, "מוות דיגיטלי".
בשנים האלו לא עמדו לרשותי משאבים של ארגון או מוסד. עשיתי לבד את כל מה שעשיתי כדי לשים את הנושא הזה על השולחן (יש כאן פירוט, למי שרוצה) ועל חשבון המשפחה שלי (לפעמים גם על חשבון קוראי הבלוג שלי).
אז למה?
כי אני מרגישה שזה נושא כל כך חשוב ורלוונטי, שחובה עלי להתריע לגביו הלאה.
ואני מברכת על כך שנראה שיש לאחרונה עוד כמה אנשים בארץ שמתחילים להבין על מה אני מדברת, ואת החשיבות והמורכבות של הנושא.
למה זה רלוונטי?
כי כולם הולכים למות, וכולם הולכים להשאיר אחריהם מורשת דיגיטלית עניפה.
כן, גם בגילאים צעירים מאד:
וכן, גם אנשים שהם צעירים מדי או דלי אמצעים מדי מכדי שיהיה להם עושר פיזי,
וכן, גם אנשים מבוגרים, כי גם לקשישים יש כיום ישות דיגיטלית:
כולם ישאירו אחריהם עולם תוכן מקוון עשיר, שכן מוות דיגיטלי בעולמנו מאחד בין גילאים, מעמדות, מין, דתות, גזעים, אזרחויות, מצב משפחתי ונטיות מיניות.
למה חשוב לטפל בזה?
כי בעולם הדיגיטלי רוב הדברים בלתי פתירים, אם לא ניהלת את מותך הדיגיטלי עוד בחייך, ושום כמות של כסף, זמן או עורכי דין לא תוכל לפתור את זה.
והדבר היחידי הוודאי הוא שאין תשובה אחת שנכונה לכולם.
למה זו בעיה?
הקבצים הדיגיטליים שלנו, על סוגיהם השונים, מוערכים על ידנו בהרבה כסף:
לרבים מאיתנו יש יותר ממכשיר דיגיטלי אחד, וחלק ניכר מהם ו/או ממה שיש בתוכם לא נוכל ליצור מחדש, להוריד מחדש, לרכוש מחדש, לשחזר וכו'.
יש לנו בממוצע כ-90 חשבונות מקוונים שמקושרים לכל כתובת מייל אחת.
מה שאומר שאנחנו – ויקירינו – הולכים להשאיר אחרינו הרבה מאד חשבונות ומכשירים דיגיטליים שלא ברור מה יקרה איתם לאחר מותנו, או מותם.
ואנחנו לא מודעים לזה, ולא מטפלים בנקודת המפגש הזו בין מוות ודיגיטל, וכתוצאה מכך, פוטנציאל האובדן הוא עצום.
לא, זה שאת אלמנה לא נותן לך זכויות דיגיטליות:
מייל שקיבלתי
הודעה פרטית שקיבלתי בפייסבוק
יש עוד שלל סיפורים מהעולם:
לא, זה שאת אלמנה לא נותן לך להשתמש במכשיר שהיה ברשות שניכם טרם פטירתו:
ולא, זה שאתם הוריו לא אומר שתוכלו להיכנס לטלפון הנייד של בנכם, גם אם הוא נמצא מת בנסיבות בלתי ברורות:
הודעה פרטית אלי בפייסבוק
ג'ון, אביו השכול של ג'סטין אלסוורת', ואשתו דבורה
קארן וויליאמס, אמו השכולה של לורן ווילאמס
איך הגענו למצב הזה?
כי לכל אתר, פלטפורמה וספקית שאנחנו משתמשים בה, יש – או אין – את המדיניות שלה בנושא, וגם כשיש אותה, אנחנו לא יודעים מהי, כי אנחנו לא מודעים לנושא, אז אנחנו לא מחפשים אחריה.
לפחות עם הגופים הבינלאומיים הבולטים, אם היינו מחפשים היינו מוצאים מהי מדיניות המוות הדיגיטלי שלהם, כי הם מפרסמים אותה בבירור (גוגל, יאהו, טוויטר, מייקרוסופט).
ידיעות אחרונות, 10/14
שרית , אמו השכולה של בן וענונו שנהרג בגיל 19 ב"צוק איתן" ב-2014
תגובה בפייסבוק
מאיה, אחותו השכולה של עומר חי שנהרג בגיל 19 ב"צוק איתן" ב-2014
ידיעות אחרונות, 1/12
איילה יפרח, נהרגה בגיל 28 באסון הכרמל ב-2010
פוסט בפייסבוק
שני מרבל, אחותו השכולה של שמשון יונגסטר שנפטר בגיל 19 ב-2014
פוסט בפייסבוק
זיוה, אמו השכולה של טל אפרים שנהרג בגיל 23 ב-2017
תגובה בפייסבוק
שרי גול, אחות שכולה
מה המצב בארץ?
אף אחד מהגופים הישראליים העיקריים לא מפרסם את מדיניות המוות הדיגיטלי שלהם – גם אם יש כזו. אני בודקת את זה מאז 2012.
זה נושא כל כך לא מסודר ולא מוסדר, שאפילו לא היה ברור את מי בארץ כדאי לשאול מהי מדיניות המוות הדיגיטלי שלהם, כפי שהטבלאות שלפניכם ממחישות היטב. אתם מוזמנים לראות את מי אני שאלתי, את מי הממ"מ שאל לקראת הדיון הקודם שהתקיים בכנסת בנושא ב-2014, ומה היו התשובות שקיבלנו:
אני דוגלת בכך שעולם דיגיטלי יש לנהל בכלים דיגיטליים. אני לא מכירה מישהו שיתקשר לעורך הדין שלו לעדכן אותו בכל פעם שהוא פותח חשבון או מחליף סיסמה. יש כיום שלל אתרים יעודיים לניהול ה"שאריות הדיגיטליות" שלנו לאחר מותנו ויש כלים לניהול הסיסמאות שלנו בעודנו בחיים, שמאפשרים לנו להעביר הלאה רק סיסמה אחת, שפותחת את הכל.
אבל כשהצגתי לראשונה את הנושא באפריל 2013 במשרד המשפטים בפני ייעוץ וחקיקה אזרחית, נאמר לי כי בישראל יש בעיה לנהל עולם דיגיטלי באמצעים דיגיטליים:
א. כי בישראל רק לצוואה הכתובה על גבי נייר יש תוקף –
ו-ב. בגלל סעיף 8 לחוק הירושה, האומר כי הנחיות לביצוע לאחר המוות שמושארות מחוץ לצוואה – בטלות:
עורכי דין אחרים עמם שוחחתי על הנושא מאז, טענו בלהט כי פרשנות זו של משרד המשפטים אינה נכונה.
ב-2013 ד"ר רועי צזנה ואני ערכנו – ביוזמתי - את הסקר הראשון שנערך בארץ בנושאי מוות דיגיטלי.
אני רוצה להסב את תשומת לבכם לתוצאות אלו:
כפי שאתם רואים, יש רוב משמעותי לכך שעל ספק השירות לתת לקרובי משפחה מדרגה ראשונה גישה לחשבון – גם כשהנפטר לא השאיר הנחיות.
אני רוצה להסב את תשומת לבכם גם לתוצאות אלו:
כפי שאתם רואים, יש רוב משמעותי לכך שיש לתת להורים גישה גם אם לא היתה הסכמה מצד הילד המת.
לאחר פילוח של תשובות הורים בלבד מקרב העונים על הסקר, הרוב גדול עוד יותר:
ומה עם פיתרון חקיקתי, באמת?
הנציבות למען אחידות בחקיקה של מדינות ארה"ב (Uniform Law Commission–ULC) הכינה הצעת חוק מצוינת, ואז נאלצה להחליף אותה באחרת. במקום שאני אגיד מה דעתי עליה, אני אתן לאביו של אותו קטין שהתאבד בגיל 15 לדבר.
אז מה עוד קורה עם זה בעולם, חוץ מחקיקה?
ב-2013 גוגל השיקה את פיתרון ה-in-house שלה:
גוגל, 2013
"ניהול חשבון לא פעיל". מדובר באפשרות העברת עותק מתכולה בלבד – אתה לא יכול להעביר סיסמה או הרשאת גישה.
ב-2015 פייסבוק השיקה את פיתרון ה-in-house שלה:
פייסבוק, 2015
"Legacy Contact" - שם אתה גם לא יכול להעביר סיסמה או הרשאת גישה, וגם לא יכול להגדיר שהפרופיל שלך לא יונצח לאחר מותך.
אבל גם גוגל ופייסבוק, שיש להן פתרונות, לא מתקשרות אותם ישירות למשתמשים שלהן, והמודעוּת נשארת נמוכה.
ומפאת קוצר הזמן לא אסביר כרגע את נושא הנצחת הפרופילים.
אז מה אני מציעה?
שכל חשבון מקוון שמצריך מאיתנו שם משתמש וסיסמה כדי להיכנס אליו, גם ישאל אותנו מה אנחנו רוצים שיקרה עם החשבון הזה לאחר מותנו.
שגוגל ופייסבוק יידעו אותנו באופן אקטיבי על פתרונות ה-In-house שהן מציעות, ממש כמו שהן יודעות לתקשר איתנו ישירות בנושאים אחרים.
גרמניה היא למיטב ידיעתי היחידה שהצליחה לסגור עם פייסבוק נהלים אחרים:
אז אני לא יודעת מה הסיכוי שלנו בישראל, אבל הלוואי והיינו יכולים לגרום לרשת החברתית "לשווק" לנו כאן את מינוי ה-Legacy contact באופן פעיל יותר.
ועד שזה יקרה:
כדאי שיעלה קמפיין ארצי
להעלאת המודעוּת לנושא שיכלול קריאה לפעולה והבהרת השלכות אי-טיפול.
כדאי שהאתרים, הפלטפורמות והספקיות הישראליים שאנו משתמשים בשירותיהם
יפרסמו בבירור ובגלוי מהי המדיניות שלהם במקרה של מות משתמש.
וגם כדאי שהמשפטנים בארץ יבהירו את סוגיית סעיף 8 לחוק הירושה וכו'.
כדאי שאנשי מקצוע רלוונטיים יקבלו הכשרה מתאימה לגבי מוות דיגיטלי:
כדאי שעורכי דין בתחומים רלוונטיים יקבלו הכשרה לגבי מוות דיגיטלי (לשכת עורכי הדין של אנגליה וויילס פנתה לחבריה ויצאה בפרסומים בנושא מספר פעמים, למשל (מאי 2016, מאי 2016, אפריל 2014))
לשכת עו"ד של אנגליה וויילס
כדאי שעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, עובדי הוספיס, מלווים למוות, קצינות נפגעים – כל מי שמלווה מקצועית אדם הנוטה למות ו/או את משפחתו, ו/או משפחות אבלות ושכולות לאחר מותו של אדם, יקבלו הכשרה לגבי מוות דיגיטלי.
איגוד המורשת הדיגיטלית באנגליה – The Digital Legacy Association - פנה ב-2015 אל שני רופאים בכירים בתחום הרפואה הפליאטיבית והטיפול התומך באנגליה – ואלי - בבקשה שנחווה את דעתנו על ה-Framework שיצרו על מנת ללמד אנשי מקצוע בתחומי סוף החיים לגבי הקץ הדיגיטלי של החיים:
Framework, Digital Legacy Association
וקינאתי.
קינאתי שהם כבר במצב הזה. כי אנחנו עוד לא שם.
לא, אני לא מציעה שכל עו"ס או פסיכולוג וכו' יכירו את המדיניות השונה והמשתנה של כל אתר או פלטפורמה בארץ או בעולם – אבל אני כן מציעה שידעו להצביע על חשיבות הנושא בפני מי שזקוקים למידע הזה.
אני חושבת שזו המחוייבות שלנו כלפי:
מאבטחים,
שוטרים,
כבאים,
Manuel F. Guerrero
חיילים,
– מי שמסכנים את חייהם בשוטף – לוודא שהם מודעים לנושאי המוות הדיגיטלי. שהנושא ייכנס באופן שגרתי להכשרות המקצועיות שלהם.
כפי שביטוח הוא מיינסטרים – למרות שהוא עוסק באפשרות של מחלות, נכות ומוות – כך גם כדאי להפוך את המוות הדיגיטלי למיינסטרים.
אני מציעה ברירת מחדל של מנגנון opt out – שיש גישה אוטומטית אלא אם הנפטר הגדיר אחרת בחייו,
ואני נגד מנגנון של opt in – שאין גישה אוטומטית אלא אם הנפטר הגדיר אחרת בחייו.
בדיוק כמו שאנחנו סומכים על קרובי המשפחה או היורשים החוקיים שיטפלו בענייניו של הנפטר ברגישות ובתבונה, יכבדו את משאלותיו - ובהיעדרן יפעלו באופן מכבד עבורו ולטובת הנוגעים בדבר, כולל בעניינים פיננסיים - עלינו לסמוך עליהם גם בהקשרים הדיגיטליים.
תודה רבה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
* אני כמובן מסתייגת מהשם שנבחר לדיון כיוון שאני נמנעת ככל יכולתי מהשימוש במילה "נכסים": זו מילה שיש לה הגדרות צרות והשלכות משפטיות, ועולם המוות הדיגיטלי רחב הרבה יותר ממה שהחוק הישראלי מגדיר כ"נכס".
-------------------------------------------------------------------------------------------------
חלק א': חברות ישראליות
חלק ב': חקיקה עולמית
חלק ג': מכתב לתקשורת מהורים שכולים
חלק ד': תוצאות הסקר הראשון שנערך בארץ ועסק במוות דיגיטלי
נספחים:
נספח א' - מכתב לחברי הועדה מהאלמנה הילה גרין (שלא יכלה להגיע לדיון)
נספח ב' - פנייה אל חברי הועדה מהאחות השכולה שני מרבל (שנכחה בדיון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה