טכנולוגיה בשירות ההנצחה

כבר ראינו כמה מקרים בהם טכנולוגיה מתקדמת שימשה להנצחה ולהנצחה עצמית: 

טופאק הופיע בקואצ'לה ב-2012 אחרי מותו ב-1996:

ומייקל ג'קסון הופיע בלאס וגאס ב-2014 אחרי מותו ב-2009: 

ראינו גם מקרים בהם טכנולוגיה משמשת להנצחה עצמית, כמו הפרויקט להקלטת עדויות של ניצולי שואה: 

אני מדברת על זה לעיתים קרובות בהרצאות שלי, ותוהה: 

1. האם אמנים צריכים להתחיל להכניס באופן שוטף להסכמים עם אמרגניהם סעיפים שבהם הם מתירים את / אוסרים על המשך הופעותיהם לאחר מותם? 
2. האם הטכנולוגיות הללו להנצחה / הנצחה עצמית, שהן כיום יקרות ומסובכות, יהיו בעתיד זמינות יותר וזולות יותר ויהפכו לנחלת הכלל?

גם בישראל כבר ראינו הופעות של אמנים לאחר מותם, אם כי בטכנולוגיה פחות נוצצת: 

אריק איינשטיין הוקרן על מסך בטקס הענקת פרסי ישראל 2014, לאחר מותו, מתחיל בטיים קוד 01:28:25 (ותודה לשמוליק לוטטי על הלינק)

ושושנה דמארי הופיעה אחרי מותה בקיסריה, בדואט עם בועז שרעבי - שימו לב לכיתוב ב-DVD למכירה מההופעה: "מבוצע על ידי פלאי הטכנולוגיה: בועז שר עם שושנה כשהיא מוקרנת במסך וידיאו". ותודה לאורן בלבן על הלינק. 

גם הכותרת של הוידאו שהועלה ליוטיוב ראויה לציון: בועז שרעבי ושושנה דמארי זל לשיר איתך הופעה חיה בקסריה

והנה גם אני מצאתי את עצמי בשיתוף פעולה עם טכנולוגיה פשוטה והנצחה, ממש כאן ברעננה: 

יעל מילר נהרגה באוגוסט 2000, כשהיא בת 23. יעל היא בוגרת המקהלה שאמא שלי, מיה שביט, היא המייסדת שלה והיתה המנהלת האמנותית שלה במשך 33 שנים, עד לפרישתה לפני שנתיים: מקהלת העפרוני. אבי מילר, אחיה של יעל, נהרג ב-1993. הייתי בלוויות של שניהם.

השנה, במלואת 15 שנים למותה, יזמה אמה, נעמי מילר, קונצרט לזכרה. יובל הלפרן, בוגר מקהלת העפרוני, עיבד את השיר "וידוי" והוא בוצע בקונצרט בביצוע בכורה. מה היה מיוחד בביצוע הזה? ששרנו עם יעל:  

ליתר דיוק, עם הקלטה של יעל: הביצוע הזה מתחיל בהקלטה של יעל שרה סולו, ואנחנו מצטרפות אליה בשירה ומלוות אותה. 
אני מודה שהתרגשתי כל כך שהתחלתי לבכות על הבמה באיזשהו שלב, ולא הצלחתי לשיר חלק מהזמן בגלל זה. 

בהמשך לדיונים שיש בהרצאות שלי: האם מישהו שאל את יעל כשעוד היתה בחיים האם היתה רוצה שנשיר איתה אחרי מותה? לא. כל מה שאפשר לעשות זה לשער, ואני חושבת שהיא היתה מאשרת את זה, ושמחה שיש לנו את האפשרות לשיר איתה שוב. 
עבורנו זו היתה זכות, וחוויה מרגשת בצורה יוצאת דופן. 

עדכון 1/7/15: התפרסמה ידיעה על כך שהקלטות של אמי ויינהאוס (שמתה ב-2011) הושמדו כדי לוודא שלא יראו אור לאחר מותה.

יעל נהרגה לפני 15 שנים, ואני לא יכולה שלא לחשוב על התמונות, הטקסטים והסרטונים שהשאירה אחריה: כמה רבים יותר, ובאיכות טובה יותר, הם היו, אם היתה נהרגת במועד מתקדם יותר טכנולוגית. 

הפעם התאפשר גם לנו, שאיננו שועי הארץ או העולם, לחוות חוויה יוצאת דופן עם אדם שכבר אינו בחיים 15 שנים. אני תוהה איזה אפשרויות טכנולוגיות מתקדמות יותר יהיו זמינות יותר לכולנו בהווה ובעתיד, להנצחה ולהנצחה עצמית. 

(ההקלטה היא מרסיטל הסיום של יעל את בית הספר תלמה ילין, ב-1995ברעננה - באותו מקום, לפני עשרים שנה. ליוותה אותה אז בפסנתר ז'אנה קופילב. על הבמה שרנו איתה אנסמבל בוגרות מקהלת העפרוני, וליוותה אותנו בפסנתר גבי ארגוב).