אז מה אני אומרת, בעצם?

היום ה-16/2/14. בעוד שבועיים ימלאו שלוש שנים למותו של טל שביט, אחי הבכור, שנהרג מפגיעת מכונית ב-2/3/11, ועדיין זה בלתי נתפס.

באפריל 2011 חשבון המייל שלו ב-Yahoo! נפרץ והופץ ממנו ספאם. 

צילומסך: מיילים שנשלחו מכתובת המייל של טל באפריל 2011.
הוא נהרג במרץ 2011. 

אחרי שכבר כמעט שלוש שנים אני עוסקת בתחום הזה של מוות בעידן הדיגיטלי, אחרי כל מה שכבר קראתי וכתבתי ופגשתי ושמעתי והרציתי, אחרי כל המאמרים והכנסים והסיפורים האישיים - בנוסף לאסון הפרטי של המשפחה שלי - אני יכולה לומר שאפשר וצריך לעשות יותר. 

• ברמה של משתמשי האינטרנט 
• אנחנו צריכים לעשות יותר. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שלכל אחד מאיתנו כבר יש נכסים דיגיטליים שהם בעלי ערך רב למי שאוהב אותנו, ולנהל אותם.
  אני מבינה שאף אחד/ת לא רוצה לחשוב על כך שהוא/היא עלול/ה להיפצע ולאבד את הזיכרון שלו/ה, ולהיות נעול/ה מחוץ לכל מה שיש לו/ה במחשב וברשת, כי הסתמכתם על הזיכרון שלך בלבד ולאף אחד/ת אחר/ת אין את הסיסמאות שלך והן לא רשומות בשום מקום.
  אני גם מבינה שאף אחד/ת לא רוצה לחשוב על כך שהוא/היא עלולים למות.
  אבל אתם יודעים מה? אני לא מקבלת את זה. תתגברו. תתעלו מעל זה. Toughen up. ממש כמו שלא נעים אולי, אבל חשוב, לערוך צוואה, אז אוזרים אומץ לחצי שעה, ועורכים צוואה. גם רופא שיניים זה לא נעים והולכים בכל זאת, וגם ביטוח לא נעים לעשות, כי זה גורם לך לחשוב על מחלות, פציעות, תאונות ומוות, ועושים בכל זאת. ת ת ג ב ר ו .
  ואתם יודעים מה עוד? זה יותר חשוב במובנים מסויימים מלערוך צוואה, כי בישראל, גם אם אין לכם צוואה, יש חקיקה ויש נורמות חברתיות ויש תקדימים משפטיים וידעו מה לעשות עם הנכסים הפיזיים שלכם גם בלי צוואה. לגבי הנכסים הדיגיטליים שלכם, לעומת זאת, אין חקיקה, אין נורמות חברתיות ואין תקדימים משפטיים, מה גם שאתם משתמשים בשירותי ספקיות בינלאומיות ואהוביכם יהיו תלויים במדיניות של כל ספקית וספקית בנפרד, בארץ ובעולם. וגם אם אתם בגיל או במצב שבו עוד לא צברתם נכסים פיזיים, בהחלט כבר צברתם נכסים דיגיטליים. קחו אחריות ותטפלו בזה בעצמכם.
• ברמה של ספקיות האינטרנט הישראליות 
• אתן צריכות לעשות יותר. לכל ספקית צריכה להיות מדיניות ברורה לגבי אופן ההתנהלות שלה במקרה של מות משתמש/ת, והמדיניות הזו צריכה להיות מפורסמת בגלוי, הן כלפי המשתמש/ת בעת פתיחת החשבון, והן כלפי אוהביו/ה לאחר מות/ה. כרגע זה מפורסם רק אצלי בבלוג, כחלק מהמדריך הטכני.
• ברמה של הרשויות הישראליות 
• אתן צריכות לעשות יותר. יש להפעיל רגולציה על הספקיות הישראליות ולחייב אותן לפרסם באופן בולט את המדיניות שלהן במקרה של מוות של משתמש/ת.
  יש לשנות את החקיקה הישראלית ולהתאים אותה לטיפול גם בנכסים דיגיטליים. יכול להיות שהפיתרון יהיה להגדיר את הנכסים האלו כנכסים לבר-עזבוניים על מנת שאפשר יהיה לנהל את העיזבון הדיגיטלי באופן דיגיטלי (יש כיום חברות רבות שמציעות פתרונות מקוונים לכך) ושזה לא ייחשב כהפרה של סעיף 8 לחוק הירושה. יכול להיות שצריך למצוא פיתרון אחר, למשל: אתרי ניהול עיזבון דיגיטלי שיעמדו בתנאי אבטחת מידע מסויימים ייחשבו כתקפים, לעניין זה בלבד. נפגשנו לפני כמעט שנה ולא שמעתי ממשרד המשפטים מאז. 

• צה"ל צריך לעשות יותר. כל חייל ממלא בעת הגיוס טופס פרטים אישיים הכולל כתובת, שארים, מצב משפחתי וכו', ולאחר מכן, בעת כל כניסה לבסיס חדש, הוא ממלא טופס עדכון פרטים אישיים, כחלק מ"טופס טיולים" לחיילים נכנסים. הטופס הזה צריך לכלול גם התייחסות למורשת הדיגיטלית שהחיילים ישאירו אחריהם.
• ברמה של ספקיות האינטרנט בארץ ובעולם 
• אתן צריכות לעשות יותר. כמו שכל הספקיות מחייבות אותנו לחתום על תנאי שימוש, וכמו שחלק מהספקיות מחייבות אותנו לספק מספר טלפון ו/או כתובת מייל חלופית לשחזור סיסמה או לשחזור גישה לחשבון שנפרץ, כך הספקיות צריכות לחייב את כל המשתמשים שלהן להחליט מה היו רוצים שיקרה עם החשבון של המשתמש/ת אצלן לאחר מותם ו/או במידה ויאבדו את היכולת להיכנס עצמאית לחשבון כתוצאה מפציעה וכו'. גוגל היא החברה הראשונה שמציעה פתרון In-house לנושא: ניהול חשבון לא פעיל, אבל הכלי הזה הוא רשות, לא חובה. 

• ברמה של עורכי הדין 
• אתם צריכים לעשות יותר. כשלקוחות מתייעצים אתכם לגבי צוואות, ניהול עיזבון וכו', כשהם משתפים אתכם בחששות ובדאגות שלהם לגבי מה יקרה לאחר מותם, תפנו אתם את תשומת לבם לנושא. תגידו להם שהם ישאירו אחריהם נכסים דיגיטליים בעלי ערך רגשי ונכסים דיגיטליים בעלי ערך כספי, ושגם אותם צריך לנהל.
• ברמה של הגופים והא/נשים המטפלים לקראת מוות ואחרי מוות 
• גופים ו/או מטפלים המעניקים ליווי ותמיכה לאנשים הנוטים למות ובני משפחותיהם: אתם צריכים לעשות יותר. דברו איתם גם על ההיבטים הדיגיטליים, הוירטואליים והמקוונים שעליהם לקחת בחשבון. 
• גופים ו/או מטפלים המעניקים ליווי ותמיכה לאנשים לאחר מוות של מישהו/י מקרוביהם: אתם צריכים לעשות יותר. תהיו מודעים לכך שהם יצטרכו להתמודד גם עם ההיבטים הדיגיטליים, הוירטואליים והמקוונים שנלווים למוות כיום, תכינו אותם לכך ותתמכו בהם גם לגבי זה. 

השינוי צריך לבוא מכל הכיוונים: הן מ"למטה" - משתמשי האינטרנט, עורכי דין וכו', הן מ"למעלה" - רשויות המדינה, חקיקה, רגולציה, צה"ל וכו', והן מה"אמצע" - ספקיות האינטרנט והפלטפורמות האינטרנטיות בהן אנחנו משתמשים. רק כך נוכל לחולל את השינוי המתבקש. וצריך לחולל אותו בהקדם, לפני שעוד ועוד משפחות ימצאו את עצמן נעולות מחוץ לכל המורשת הדיגיטלית של יקיריהם. 

בדיוק היום סיפרו לי על אם שכולה שאמרה אחרי שבנה החייל נהרג: "אין לי בכלל תמונות שלו מהתקופה האחרונה", ואז היא נכנסה לפייסבוק שלו, שעוד היה פתוח מהמחשב בבית, ומצאה כ-800 תמונות שלו שהיא בכלל לא הכירה. ועכשיו תארו לעצמכם אותה נעולה מחוץ לחשבון שלו. כמו שהיילי, אמא של CJ אמרה, לאחר שבנה התאבד: 

"אף פעם אל תתהו שמא אתם מצלמים יותר מדי תמונות של הילדים שלכם. הייתי נותנת הכל עבור עוד מיליון תמונות שלו". 

צילומסך מסך מפייסבוק: Scattering CJ